פ' אחרי מות ב"ה ערב שבת קדש פ' אחרי מות תשע"ח
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו
וּבְחֻקֹתֵיהֶם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכם בהם אני ה' א-להיכם
ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה' (ויקרא יח ג – ה).
פרשת העריות עוסקת בהבדלים הגדולים בין מנהגי העמים ובין הנהגת עם ישראל, ובעל המדרש בויקרא רבה מתאר את דמותה הרוחנית של עם ישראל לעומת האומות לאור הפסוק {בשיר השירים ב ב]: 'כשושנה בין החוחים'. המדרש הראשון ברצף המדרשים בנושא הזה מתארת את דמותה של רבקה אמנו:
ויקרא רבה אחרי מות פ' כג:
(א) . . . כמעשה ארץ מצרים הדא הוא דכתיב [שיר השיקרים ב ב]: 'כשושנה בין החוחים' . . .
רבי יצחק פתר קרא ברבקה שנאמר [בראשית כה כ] : 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה' . . . אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין, וצדקת הזו יוצאת מבינתים. , למה היא דומה? לשושנה בין החוחים . . .
המדרש השני קושר את סמל השושנה עם גאולת מצרים:
(ב) רבי אלעזר פתר קרא בִּגְאֻלַת מצרים: מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללקטה כך היתה גאלתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא לִגָּאֵל . . .
המדרש השלישי מתאר את דמותו של עם ישראל בשעה שאמרו: 'נעשה ונשמע' במעמד הר סיני.
(ג) רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אומר: משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רמונים ושל תפוחים ומסר לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה וּמְצָאוֹ מלא חוחין ודרדרין. הביא קצצים לקֻצו והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד. נְטָלָהּ והריח בה ושבת נפשו עליה. אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס. כך כל העולם כֻּלו לא נברא אלא בשביל תורה. לאחר עשרים וששה דורות [עשרה דורות מאדם עד נח, ועשרה מנח עד אברהם, וששה דורות יצחק ויעקב, לוי וקהת, משה ואהרן[1]]: הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לידע מה עשה. ומצא מלא מים במים. דור אנוש מים במים, דור המבול מים במים, דור הפלגה מים במים, והביא קצצים לקצצו, שנאמר [תהילים כט י]: 'ה' למבול ישב' . ראה בו שושנה אחת של ורד אלו ישראל וּנְטָלָהּ וְהֵרִיחָּה. בשעה שנתן להם עשרת הדברות ושבת נפשו עליו . בשעה שאמרו [שמות כד ז]: 'נעשה ונשמע' אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו יִנָּצֵל הפרדס בשביל תורה וישראל ינצל העולם. (ויקרא רבה , כג א – ג). .1
את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' א-להיכם
רמב"ן : 'מִשְׁפָּטַי' כמשמען : הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה ולכך נאמר 'אשר יעשה אתם האדם וחי בהם' כי הדינין ניתנו לחיי האדם בישוב המדינות ובשלום האדם ושלא יזיק איש את רעהו . . . ורבותינו אחרו :'וחי בהם' , ולא שימות בהם, ללמד על פחיקוח נפש שדוחה את השבת . . .
אכן, הפסוקים שלפנינו מתארים את המציאות ההלכתית בחיי יום יום בצד תיאור דמותו של עם ישראל בעיני בעל
המדרש. ויהא רצון שיקוים בנו הברכה הכלולה בדברי המדרש.
[1] לפי המדרש המבואר.