ב"ה ערב שבת קדש פ' עקב תשפ"ב
ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח, ג).
במהלך ספר דברים אבותינו נמצאים בגבול הארץ והם ממתינים לעבור את הירדן לכיבוש הארץ. הרמב"ן מציין שמשה רבינו מזכיר לעם את הנס של המן שירד מדי יום ביומו, ובכך התעלו על דור האבות, וכך אומר:
רמב"ן:
…כי ה' פרנס אותך במדבר במעשה נס גדול בעבור לכתך אחר מצותיו… כי היה נסיון גדול להם שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו למדבר הגדול לא מקום לחם ואין בידם כלום מן המן אבל ירד יום ביומו… וטעם אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך כי לא ידעת במן שתוכלו לחיות בו ימים רבים ולא הגיע אליהם כן בקבלה מאבותיכם. או יאמר כי עשה עמכם החסד הגדול הזה אשר אבותיכם הקדושים לא הגיעו אליו. כי אף על פי שהלכו אחריו בכל אשר צוה אותם 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…' [בראשית יב, א], לא הגיע מעלתם שיפרנסם בדגן שמים כאשר עשה לך, וכן אמרו במדרש… בזכות משה הייתם אוכלים המן מה שלא ראו אבותיך הקדושים שנ' ולא ידעון אבתיך… ויתכן לפרש כי 'ויענך וירעבך ויאכילך את המן', ענינים שונים: יאמר כי עינה אותך בלכתך במדבר ארבעים שנה… ואחרי כן האכילך את המן להודיעך כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם… אבל מה שאמר בפרשת המן… שאתן להם צרכיהם ושאלתם אביא להם ואראה אם ישמעו אלי ברבות הטובה, וזה עולה בדרך הפשט אבל הענין הראשון הוא אמת ונכון (מתוך דבריו ע"א).
הרמב"ן מזכיר שני דברים: הקב"ה מעניק להם את המן וברצונו לראות 'אם ישמעו אלי ברבות הטובה' ומבחינה היסטורית בעצם הנס של המן הדור הזה בעצם מתעלה על דור האבות הקדושים.
הרב שטיינזלץ:
אף על פי שיש בפרשה גם הדרכות כלליות מסוימות וגם דברים העוסקים בעניני אמונה ובכל הקשור להם, הרי הם רק התחלה של דברים, שחוזרים ונאמרים בכל הספר כולו בבהירות רבה יותר. כל עוד בני ישראל במדבר, הרי שהם מתחת לענני הכבוד ותחת הנהגתו של משה רבנו שהוא בעצם לא לגמרי איש ככל אדם. מכאן והלאה הם נכנסים לעולם של אחריות אישית, עולם הנעדר הרגשה של הגנה שחופפת עליהם ומצילה אותם מחטאיהם, מטעויותיהם ומכל הפגעים סביבם. במובן מסוים אלה הם דברי פרידה של אב לילדיו המתבגרים כשהוא מסביר להם שמעתה הם הולכים להיות בעולם אחר; בשום פנים לא עולם רע יותר, אבל עולם בהחלט שונה, מעתה הם נכנסים למערכת של חיים, שבה אנשים צריכים לעבוד כדי להתפרנס, לנהוג בדרך הישר, כדי לא להינזק, להכיר את מקומם ולא לסטות מהדרך (חיי עולם, עמ' 407).
בסיום דבריו לפרשת השבוע מצביע הרב שטיינזלץ על המעבר מהעולם הבטוח של שנות הילדות של העם שבהן החיים התנהלו תחת ענני הכבוד לקראת העתיד המחכה להם בעולם חדש, והפעם ללא הגנה צמודה. בניגוד לעבר העתיד כרוך בסימן של אחריותו האישית של כל אחד בארגון חייו. דומה שכל אחד מאיתנו יוכל למצוא כאן את המקום המתאים לו.