ב"ה ערב שבת קדש פ' בלק תשפ"ב
ברכת מזל טוב להולדת בנם של אורית ועמיעד, נכד לחיה וגבי!
מַַה טֹבו אֹהָלֶיךַָ יעקב משכנתיך ישראל.
כִּנְחָלִים נִטָיוּ כְּגַנֹֹּת עֲלֵי נָָָהָר כַּאֲהָלִים נטע ה' כארזים עלי מים.
יִזַּל מַיִם מִדָלְיְָו וְזַרְעוֹ במים רבים וְיָרֹם מֵאְֲגַג מלכו וְתִנָּשֵׂא מַלְכוּתו (במדבר כד, ה – ז).
הרש"ר הירש:
גאות המשפחה של ישראל הם כנחלים… הם נחלי מים המביאים ברכה והם עצמם גנות ברוכות. כל בית וכל ענף משפחה מעביר אל הדור הבא את ברכת השלום הגופני, הרוחני והמוסרי מבחינה זו הוא משול לנחל… (מתוך דבריו ע"א).
במהלך הדורות, הפרשנים ואף חכמי העולם מרבים להזכיר שנבואתו של בלעם רומזת על המקום המיוחד שנועד לעם ישראל בקרב עמי העולם, ונביא כמה דוגמאות לכך לאור דבריו של בעל תורה תמימה:
בעל תורה תמימה:
יזל מים וגו'
ואמר בזה יזל (עם ישראל, שעליו מוסב הלשון הזה מהפסוק הקודם 'מה טבו אהליך…') מים מדליו', ישקה מתורתו וזרעו – תבואת תורתו… במים רבים – באומות העולם. והוא על דרך הכתוב בישעיה ס,ג: 'והלכו גוים רבים לאורך', וכאשר כן הכירו גם גדולי חכמי האומות, כי מעם ישראל יצאה אורה ותורה לכל העמים… ויען כי הדברים ההם, כהודאת בעל הדין, יקרים ונכבדים עד מאוד, וגם כי הזמן גורם לדעתם, בעת אשר עננים כהים וכבדים מתוחים על שמי חיינו כקרב העמים – ואני כותב זאת בשנת תרצ"ה (!) – לכן נדבה רוחי להביא לכאן כמה מהדברים שהבאתי שם ומתיחסים לענין זה לכאן, והיו לנו לנטפי נחמה בתוך ים של דמעות (!).
בהמשך מביא בעל ת"ת כמה דברי שבח לעם היהודי מצד הוגי דעות וחכמים, בין מפי יהודים ובין מפי אחרים:
טיטופרטוס, פילוסוף יוני, תלמיד חבר לאריסטו
עם נפלא הם היהודים, רבים מהם הקדישו את חייהם ללמוד וללמד תעלומות חכמה ודעת החיים והעולם, ויעניקו מתורתם לכל באי עולם.
מרטין לותר, מיסד הדת הנוצרית הפרוטסוטנטית אומר כך:
עם היהודים נבחר מאת ההשגחה העליונה להפיץ תורה ודעת בעול\, והוא 'הדופק הדתי' היותר נרגש וחזק בעולם. יחס היהודים לאומות העולם הוא בערך יחס השמרים לקמח, כי כמו שמעט כמות השמרים מכינה את רוב כמות הקמח לעשות ממנו בצק משגשג בכמותו ואיכותו ולעשותו הדר ויפה במראהו ובטעמו, כך אומת ישראל המעטה בכל העמים מכינה את אומות העולם הרבים והכבירים לעלות במעלות השלמות והמדות (ההדגשה במקור)… על ידי היהודים זכו כל בני האדם למתנת א-לוהים בכתבי הקדש והם, היהודים יחשבו בעולם הדתי לבנים ולאזרחים, ודי לנו כי נזכה בהפרורים הנופלים מעל שולחנם (מתוך: לותר, חוברת 25, ועמ' 260).
היינריך היינה בתוך היינה אונד דאס יודנטהום:
יחס היהודים לאומות העולם הוא בערך יחס השמרים לקמח, כי כמו שמעט כמות השמרים מכינה את רב כמות הקמח לעשות ממנו בצק משגשג בכמותו ואריכותו ולעשותו הדר ויפה במראה ובטעמו, כך אומת ישראל המעטה מכל העמים מכינה את אומות העולם הרבים והכבירים לעלות במעלות השלמות והמידות… כח היהודים ניכר יותר… הכח הזה היה אדיר ובלתי מנוצח בכל מקום ובכל זמן מזמן התורה. גויי קדם וטבני ימי הביניים היותר תקיפים הרגישו את ההשפעה הכבירה הזאת עליהם, ועל כן תמיד התמרמרו על ההודים. ובזה צפון סוד השנאה הנצחית מעמים לישראל, או יותר נכון סוד הקנאה.
ומסיים בעל ת"ת בדברים המרגשים האלה:
ולפי מצבנו עתה בארצו של הסופר הזה [בשנת תרצ"ה – 1935!] כמעט שאפשר לחשוב, כי אך היום או אתמול נכתבו הדברים האלה. וכמה רגשי דאבה ונחמה כאחד הדברים האחרונים המעטים האלה (תוספת ברכה, עמ' 194).
אכן, הפסוקים היקרים האלה שלעיתים זוכים למקום מרכזי בבניינם של בתי הכנסת שלנו מלווים אותנו במהלך כל הדורות. ועליהם נאמר: בתי כנסיות ובתי מדרשות הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם וכן המתפללים הם כגנות עלי נהר, אשר לא ימישו מעשות פרי (בעקבות הספורנו ע"א).