כי תבא התש״פ

ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תבא תש"פ

ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש. (דברים כח, סה).

רש"י:

לא תרגיע:

לא תנוח.

לב רגז :

לב חרד.

במבט ראשון נראה שהפסוק מדבר על תחושה סוביקטיבית של אי שקט בקרב היהודי בגולה, כפי שגם רש"י הבין, ואולם הר"ש הירש מתבטא במושגים כלליים יותר של חוסר שוויון בפני החוק, וכך הוא כותב:

הרש"ד הירש:

לא תרגיע:

בשום מקום לא תיטמע באוכלוסייה מתוך שוויון זכויות.

עם זאת, גם בעיני הרב הירש אצל היהודית בגלות קיימת מצוקה תמידית המלווה אותו בכל רגע:

כליון עינים ודאבון נפש:

. . . תמיד תירא מפני ה ע ת י ד, לא תוכל לשמוח ב ה ו ו ה ורק זכרונות של צער יהיו בלבך מן ה ע ב ר . . . . ומעמד זה – מעמד ישראל בין העמים – משרת את המטרה הסופית של הגלות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרק ל (פסוק א ואילך). שנאת הגוים תחזיר אותך תמיד על עצמך, וכך תשוה ותבקש את ייעודך שלא יאבד לעד ואת נכסיך הרוחיניים והמוסריים שאף הם לא יאבדו לעד, שבהם תמצא את הישועה הנמנע ממך גורלך החיצוני.

נ' ליבוביץ:

ואולם גם נחמה לנו , לכל הדורות, מצאאו חז"ל בפסוק המר הזה: 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגלך', ואלה דברי חז"ל בבראשית רבה לג, ו:

'ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה' (בראשית ח, ט).ר' יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש אמר: אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותיה: (איכה א, ג): 'היא ישבה בגוים ולא מצאה מנוח' – אילו מצאה מנוח לא היו חוזרים. ודכוותיה (דברים כח, סה): 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך' – הא אילו מצאה מנוח לא היו חוזרים (!).

ה נה כי כן, הצרות שנגזרו על ישראל בגולה באות למען יבקשו לשוב לארץ ישראל ( עיונים, עמ' 271).

י' נחשוני:

לאחר סקירה מפורטת של הקשר בין דברי התוכחה וארועים היסטריים שונים בימי בית ראשון ושני לאור דברי הרמב"ן ור"י אברבנאל ופרשנים נוספים מגיע ר' נחשוני למסקנה הבאה:

. . . יש להתפעל מהאמת המדוקית שבפירוש המקראות ההם, שראינוהו בעינינו, ולא רק באזנינו שמענו . . . (ס' הגות בפרשיות התורה, עמ' 815).

וד"ל . . .