ב"ה ערב שבת קדש שבת נחמו פ' ואתחנן תשפ"א
עשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך
רש"י
זו פשרה לפנים משורת הדין (פירש"י ע"א).
רמב"ן
… ולרבותינו בזה מדרש יפה. אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה כי מתחילה אמר שתשמור חקתיו ועדתיו כאשר צוך, ועתה יאמר גם כאשר לא צוך. תן דעתך לעשות טוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון [ויקרא יט טז:] לא תלך רכיל, [שם יח:] לא תקום ולא תטור [שם טז:] ולא תעמוד על דם רעך, [שם יד:] לא תקלל חרש [שם לב:] מפני שיבה תקום, וכיו"ב, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה והלפני משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא או אפילו מה שאמרו פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר (דבריו ע"א, מובא גם אצל נ' ליבוביץ עיונים עמ' 66).
ר' ישעיהו שפירא
… מי שרוצה לקיים את התורה בשלימות, אי אפשר לו להסתפק בשמירת הדינים המפורשים, כי אם עליו גם להתעמק במטרה הנשגבה הצפונה בדינים אלה, להשתדל למלאות את המטרה הזאת, עליו לחשוב לא רק על מה שישר וטוב בעיניו, כי אם על 'הישר והטוב בעיני ה" [דברים ו יח].
לכאורה גם האזהרה 'ועשית הישר והטוב בעיני ה" שמוסיפה התורה מלבד כל הדינים – מיותרת היא, כי הרי כל הדינים מכוונים למטרה זו, להראות לאדם את הדרך הישרה. אולם באמת יש כמה דברים שמצד הדין הם מותרים ונאסרו רק מצד 'ועשית הישר והטוב בעיני ה'. לגבי שומא אמרו חז"ל: 'דמדינא דארעא לא מבעיא למיהדר ומשום 'ועשית הישר והטוב' בעיני ה' הוא דאמר רבנן תיהדר' (בא מציעא טז, ע"ב). הרי שיש כאן דין מיוחד של 'ועשית הישר והטוב' כי היהדות אינה מסתפקת בהגבלת המעשה הרע שבפועל בלבד, כי אם שואפת היא לעקור גם את הרע שבכוח משורשו מתוך נפש האדם, ומשום כך יש אזהרות מיוחדות לדברים שבלב (מובא אצל נ' ליבוביץ, עמ' 69).
הרב קוק מזכיר את המוסר הטבעי של האדם, וכך הוא אומר:
הרב קוק
אסור לה ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה יראת שמים טהורה, (אורות הקדש, ח"ג, יא, מובא גם בדף השבועי של אברהם גולן).
ונסיים ברעיון נאה המוזכר בשמו של רבי ישראל מרוז׳ין, כפי שמובא בדבריו של הרב זקס:
הרב זקס:
רבי ישראל מרוז׳ין שאל פעם אחד מתלמידיו כמה חלקים יש בשולחן ערוך. ענה התלמיד, "ארבעה”. 'ומה אתה יודע על החלק החמישי?' שאל האדמו"ר. 'חלק חמישי?' תהה התלמיד. 'כן, יש חלק חמישי. הוא אומר: עם כל אדם התנהג כמענטש'. החלק החמישי בקוד ההלכתי הוא ההתנהגות שאיננה יכולה להתנסח בחוק.
מי שמקיים אותו עושה את הישר והטוב (שיג ושיח, עמ' 283).