ב"ה ערב שבת קדש פ' בהעלתך תשפ"א
וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בוקר, כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה.
ולפי העלות הענן וגו'
על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה
(במדבר ט, טו – כג).
מדרש לקח טוב :
וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדת
עדות היא לכל באי העולם שהשכינה בישראל (מובא בתורה שלימה ע"א, ס' סח).
הרמב"ן מתאר את נאמנותם של אבותינו לעמוד בקשיי הדרך במהלך מסעם במדבר, וכך הוא אומר:
וטעם ובהאריך הענן לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאוד לנסוע מהמקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון ה' וזה טעם 'ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו', כי מיראת ה' ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו ולפעמים יעמד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך (מתוך דבריו ע"א).
הרש"ר הירש:
וכמבואר על ידי רמב"ן, לא היה כל סימן שיודיע מראש את משך זמן החנייה ולפיכך כל אימת שהענן נתן שימן לחנייה היה עליהם לעשות אל כל הכנות לחנייה ממושכת, על מנת כן שאולי יהיה עליהם לפרק את הכל כעבור שעות אחדות כדי ללכת אחרי הענן. הנה זה תורת המסע במדבר, שלמדנו ממנה לדורות עולם היאך ללכת אחרי ה' באמונה ובמסירות. למדנו ממנה לקבל את הנהגת ה' אפילו איננה מובנת לנו. [ל]עיתים היא מורה לנו לעזוב את מה שהתחלנו לאהוב זה עתה, ו[ל]עיתים הוא מטיל עלינו להחזיק מהמד במצב בלתי רצוי: ואף על פי כן נקבל ונקיים בשמחה את כל מה שהוא מצווה עלינו (מדבריו ע"א).
הרב זווין מצטט את הפסוק שלפנינו והוא רואה בו סימן לדורות, וכך הוא כותב:
וביום הקים את המשכן וגו' כן יהיה תמיד – זו הדרכה והבטחה לישראל לעולם, לדורות הבאים, כן יהיה תמיד: ענן ביום ומראה אש בלילה ומכיון שהמשכן הוא בלבו של כל אחד מישראל 'ושכנתי בתוכם', 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם', בתוך כל אחד ואחד, הרי שניתנו סימנים אלו לכל ישראל, כן יהיה תמיד, הענן יכסנו ביום ומראה אש לילה (לתורה ולמועדים, עמ' 193 – 194).
ר' חנן פורת
הציבי לך צִיִֻנים שימי לך תמרורים,
שתי לבך למסילה דרך הלכת,
שובי בתולת ישראל שֻבי אל עריך אלה,
עד מתי תתחמקין, הבת השובבה?
(ירמיה, ל"א, כ' – כ"א).
יש הסבורים שהנהגה מיוחדת זו, כוחה חיפה היה לנדודי המדבר, ומשהגיע עם ישראל לארצו תמה מסכת נדודיו. ברם לאמיתו של דבר גם בבואנו ארצה עוד רבה הדרך אל המנוחה ואל הנחלה ובוודאי לאחר שגלה עם ישראל מארצו נכונה לו דרך ארוכה ורצופת ייסורים בדרכו לשוב הביתה. ואם לא יטה אזנו לדבר ה' וילך לאורו עלול הוא ללכת לאיבוד ב 'מדבר העמים' ברבות העתים יש ונדמה שניטשטשו הנתיבים, כוסתה בחול מפת הדרכים, ועמוד הענן מימי קדם נמוג ונעלם, אבל אם נטה אוזנינו ונקשיב רב קשב, נשמע את דבר ה' הקורא לכנסת ישראל לגלות את סימני הדרך הצרובים בעמק נשמתה:
גם אם רבו המתחמקים והמתאוננים, העייפים והנסוגים, ורבים מגיבורי האתמול נותרו מוטלים למעצבה בצידי דרכים, אנחנו לא נפסיק ללכת בדרך הארוכה העולה אל הר ביתנו:
וקוי ה' יחליפו כח, יעלו אב כנשרים,
ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו (ישעיה, מ' ל"א).
כי –
על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו (מעט מן האור, עמ' 67).