פ' בחקתי ב"ה ערב שבת קדש פ' בחקתי תשע"ח
וַהֲשִׁמֹתִי אני את הארץ וְשָמְמּוּ עליה אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.
ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה
(ויקרא כו, לב-לג).
רש"י:
זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה (רש"י ע"א). ר' המלבי"ם
כשתגלו ממנה לא תישאר בכחה ובברכתה, רק תהי' שממה עד שהאומות יתיישבו בה לא ימצאו בה נחת רוח, כמ"ש 'גפרית ומלח שרפה כל ארצה' . . . ואמרו חז"ל שזו טובה לישראל , שהארץ לא תוסיף תת כחה לזרים, וגם אויביהם לא ימצאו בה חפץ (דבריו ע"א).
התקוה לישועת ה' וברכת הארץ מוצאת ביטוי מרגש במיוחד בדבריו של הרמב"ן:
רמב"ן:
מה שאמרו עליה ושממו עליה איביכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתצה נושבת מעולם והיא חריבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם. (רמב"ן בפירושו לויקרא כו, טו).
לאחר שהרמב"ן זכה לעלות ארצה ולהגיע לירושלים הוא שלח איגרת מפורסמת לבנו, וכך הוא כותב:
ומה אגיד לכם בענין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השממון, וכללו של דבר כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו. ירושלים יותר חריבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם כל חורבנה היא טובה מאוד, ויושביה קרוב לאלפים . . . ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבה זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית וכבר התחילו ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו מירושלים והבריחום שם בבוא התתרים , והנה הציבו בית כנסת ושם התפללו. כי רבים באים לירושלים תדיר , אנשים ונשים מדמשק וצובה וכל גלויות הארץ לראות בית המקדש ולבכות עליו. ומי שיזכנו לראות ירושלים בחורבנה הוא יזכנו לראות בבנינה ותיקונה בשוב אליה כבוד השכינה. ואתה בני ואחיך ובית אביך כולכם תזכו בטוב ירושלים ובנחמת ציון . . . (כתבי הרמב"ן, כרך א' עמ' שס).