פ' משפטים ב ערב שבת קדש פ' משפטים תשע"ח
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד, ז).
במעמד הר סיני אמרו אבותינו 'נעשה ונשמע', והנושא הזה זכה לפירושים רבים בדברי חז"ל ובדברי הפרשנים.
הרב הירש לומד מכך שהתורה מחייבת אותנו להכיר לא רק את כללי היסוד של המצוות אלא יש גם ללמוד
את הדברים לעומק, וכך הוא אומר:
כל אשר דבר ה':
. . ולא רק כללי היסוד שקראו כאן באוזננו נעשה, הווה אומר: על ידי לימודם וקיומם של הדברים שנשארו מסורת ש ב ע ל פ ה נגיע לידי כך שנעשה את רצון ה' ב א מ ת ו ב ש ל מ ו ת (פירושו ע"א).
נהרב קוק מציין את הערך המרכזי של לימוד תורה , גם ללא קשר עם 'התועלת המעשית' של הלימוד.
אורות התשובה:
'הקדמת 'נעשה' ל– 'נשמע' מציינת את הוקרת התורה מצד סגולתה האלוקית יותר על מה שראוי להוקירה מצד התועלת המעשית שיש בלימודה. כי כיון שכבר נאמר 'נעשה' הרי הקישור אל ערך הלימוד המעשי הוא כבר בכלל, ו'נשמע' מציין את הקישור אל הערך הסגולי'. (מובא אצל הרב סבתו, אהבת תורה, עמ' 144).
ר' חיים סבתו על דברי הרב קוק: :
כלומר, השמיעה אחרי שכבר היתה העשייה מבטאת את הערך של לימוד התורה מצד עצם סגולת
התורה – דרגתו גבוהה עוד יותר מאשר הלימוד כהכשרה לעשייה בלבד (ס' אהבת תורה, שם, שם).
קיים מאמר חז"ל מפורסם בשם ר' אלעזר שבו נאמר שהקדמת 'נעשה' ל- 'נשמע' מזכירה את דרכם של המלאכים, כפי שנאמר במס' שבת פח ע"א:
שבת פח, ע"א:
אמר ר' אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל 'נעשה' ל'נשמע' יצתה בת קול ואמרה: 'מי גילה לְבָנַי רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב [תה' קג כ]: 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עֹשֵׂי דברו', לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע ?
רש"י: [המלאכים] מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו (דבריו של רש"י ע"א).
במהורת שוטנשטיין מובא סיכום של מספר פירושים הדנים בעולמם של המלאכים לעומת עולמו של האדם:
מס' שבת פח, ע"א הערה 45 מהד' שוטנשטיין
מלאך נוהג בצורה כזאת משום שעקב היותו כולו רוחני, יש לו רק רצון אחד – לעשות רצון ה'. אמנם, אדם אשר לו יצר טוב ויצר רע, אינו תמיד מוכן לעשות רצון ה' כי יצרו הרע מסיתו לרעה. כשבני ישראל היו בסיני נגלה להם סוד המלאכים – להיות להם דעה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים וחיברו את שני יצריהם ביחד לדעת אחת לעשות רצון קונם, וכמו המלאכים היו גם הם מוכנים לעשות מצות ה', אפילו קודם שמיעה (לפי המהרש"א ובית הלוי).
מהר"ל:
אצל כל אדם נמשך המעשה אחרי הידיעה כי מן הידיעה שיודע שדבר זה טוב לו לעשות נמשך המעשה. ואם לא היה יודע שטוב לו לעשות אינו עושה. ולפיכך צריך להקדים השמיעה לידיעה. ולא כן ישראל, שעיקר עצם שלהם במה שהם עובדים את השם יתברך, שהם נבראים לעבוד את בוראם, והיא המעשה, והידיעה נמשכת אחר המעשה (תפארת ישראל פרק כט, בשינויים קלים, מובא בספר 'אהבת תורה' עמ' 142).
מכאן שבני ישראל מוכנים לקיים את המצוות גם מבלי לדעת או להבין מדוע ניתנו המצוות.
ונסיים במאמר חשוב מתוך אדר"נ:
אבות דרבי נתן:
רבי חנינא בן דוסא אומר וכו': הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה
ממעשיו אין חכמתו מתקיימת שנאמר 'נעשה ונשמע' (אדר"נ כב א, פרקי אבות ג ט, מובא גם בת"ש ע"א).
נשים לב לרמז מעניין בלשונו של המאמר הזה: כשם שהביטוי 'נעשה' משקף את המעשה האישי של האדם, כך הביטוי 'נשמע' הופך לחכמתו של האדם, וכך האדם מפנים את הביטויים הכלליים של נעשה ונשמע והופך אותם ממש לחלק של אישיותו.