מקץ תשע"ח

פ'  מקץ                                                               ב"ה ערב שבת חנוכה  פ' מקץ תשע"ח

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו  (בראשית מב, א).

ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים  רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות.

וירדו אחי יוסף  עשרה לשבר בר במצרים.

ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון  (בראשית מב, א- ד).

ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך.

ויאמר לא ידר בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר  וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה שם, לז-לח).

והרעב כבד בארץ.

ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אוכל

(בראשית מג, א-ב.

ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה  ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו.

אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא  הביאתיו לפניך והצגתיו לםניך וחטאתי לך כל הימים.

כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים (שם, ח-י).

וירא יעקב כי יש שבר במצרים

   חזקוני:

   שמע כי יש שבר במצרים

כאשר כלו לאכל

   רש"י:

     יהודה אמר להם: המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית

עוד טרם בואם של  האחים למצרים  הכתוב מספר שקיים רעב בארץ כנען ויעקב אבינו שמע שניתן להשיג מזון במצרים. הוא  פונה אפוא לבניו ואומר להם 'למה תתראו', והוא מאיץ בהם לצאת לדרך ולקנות מזון במצרים.  התורה ממשיכה את תיאור הדברים כשהיא רומזת לנו  שהמשבר של מכירת יוסף עדיין נמצא ברקע ועל כן נאמר וירדו אחי יוסף  וגו', וכדי להדגיש את התפקיד המיועד לבנימין מדגיש  הכתוב: ואת בנימים אחי יוסף לא שלח יעקב את בניו וגו'

   וירדו אחי יוסף  עשרה

 רש"י:

ולא כתב 'בני יעקב' מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג אתו באחוה ולפדותו  בכל ממון שיפסקו   עליהם.

לא רק אצל האחים אבל כמובן גם אצל יוסף  הזכרונות של מכירתו  היו עדיין קיימים , והמדרש מתאר בצבעים חיים שיוסף ידע  שהאחים  ביום מן הימים  יגיעו למצרים, ולכן הוא הורה  לדווח לו כשאלה יגיעו לשערי המדינה:

 בראשית רבה פ' צא

   אמר ר' יהודה בר' שמעון : אף יוסף היה יודע שאחיו יורדין למצרים,  מה עשה?  הושיב שומרין  על עשרה פתחין, אמ' להם:   כל מי שיכנס בפתח כִּתְבוּ  שמו, לערב  הביאו  לו הפיתקין אליו, זה קורא: ראובן בן יעקב,  וזה שמעון בן יעקב, וזה לוי בן יעקב, וזה יהודה בן יעקב, וכו'נתן את שמותם לאותו שהיה ממונה על אותו אוצר  [מחסן מס'. ].   אמ' לו: כשיבואו אילו הכתובים אליך הביאם אלי . . .  תפשום והביאם אל יוסף  (שם, שם). 

כדי לעמוד במימוש מלא של חלומותיו יוסף רצה לנהביא לכך שגם בנימין יגיע למצרים, ודומה שרצונו היה לבחון כיצד האחים יעמדו במבחן של  האחריות לגורלו של בנימין, אחיהם הצעיר.   ואולם, טרם צאתם לדרך עם כנימין מתחולל פרשה שלימה בתוך ביתו של יעקב, כאשר יעקב מתקשה לשלוח את בנימין בדרך.   ראובן אומר את מה שהוא אומר ותגובתו של יעקב אבינו היא:          

    לא ירד בני עמכם

 רש"י:

לא קבל את דבריו של ראובן, אמר:'בכור שוטה הוא, וכי בניו הם לא בני?

  בסופו של דבר רק התחיבותו האישית  של יהודה מכריעה את הכף,  ובצעד מנהיגותי בולט הוא מקבל עליו את מלוא האחריות לשלומו של בנימין, וכך משתכנע יעקב  – בשעה שהמזון הולך ואוזל  בבית! –  לשלוח את בנימין בדרך ובכך מסתיים שלב מכריע של תכניתו של יוסף, כאשר מגמתו היא  להביא את האחים לתשובה ולהכנת עתידם במצרים (עיינו במאמרו של הרב מדן בנושא הזה).                  

                                      ברכת חנוכה שמח לכולם!                    

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *