פ' חיי שרה ב"ה ערב שבת קדש פ' חיי שרה תשע"ח
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
ותמת שרה בקרית ארבע הִוא חברון בארץ כנחן ויבא אברהם לספד לשרה וְלִבְכֹּ תה./
ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר.
מדרש בראשית רבה:
חז"ל מציינים שקיים קשר מיוחד בין מותה של שרה אמנו ובין הופעתה של רבקה, וכדברי המדרש:
'וזרח השמש ובא השמש' אמר ר' אבא בר כהנא: וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק חברו. . . אמר ר' יוחנן . . . עד שלא השקיע הקדוש ברוטך הוא שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה בתחילה: 'הנה ילדה מלכה גם הוא בנים. . . '
ואחר כך: 'ויהיו חיי שרה מאה שנה . . . ' (מדרש בראשית רבה פ' נח, ב)
הרב זאקס מבקש לתאר איך אברהם אבינו יכול היה לעמוד בניסיונות הקשים שעברו עליו במלך חייו, ותחת הכותרת 'להאמין בעתיד' הוא מנסה לתאר משהו מתחשותיו של אברהם אבינו בעת אבלו על מותה של שרה, וכך הוא כותב:
'ויבא אברהם לספד לשרה ולבכֹּתה' . ומיד אחריהן באות המלים: 'ויקם אברהם מעל פני מתו', וגו". מרגע זה והלאה אברהם נתון בקדחת של עשיה. הוא פועל להגשמת שתי מטרות: לקנות חלקת קבר לשרה ואז למצוא אישה לבנו. שתי מטרות אלו נוגעות בדיוק לשתי הברכות שקיבל מה': הארץ והזרע ( ס' שיג ושיח, עמ' 52).
ובהמשך הוא שואל מה אברהם עשה בפועל כדי להתמודד עם הקשיים וללכת לקראת העתיד, וכדבריו:
איך התגבר אברהם על הטראומה ועל האבדן? . . . שני אנשים בתורה הביטו לאחור . . . נח , האיש הצדיק ביותר בדורותיו, הידרדר באחרית ימיו לשכרות, התורה איננה אומרת זאת, אבל אנחנו יכולים לנחש. הוא איבד את כל עולמו. כשהוא ואשתו ובניו ישבו לבטח בתיבה, כל שאר בני האדם, כל בני זמנו, טבעו. יתכן מאוד שהאיש הצדיק הזה כרע תחת נטל הצער כאשר שִׁחְזֵר בזיכרונו את כל הקורות וייסר את עצמו בשאלה אם לא היה יכול לפעול אחרת ולהציל איכשהו עוד אנשים מן המבול.
על אשת לוט מסופר במפורש שהביטה לאחור . . . בניגוד להנחייתם הברורה של המלאכים. בן רגע היתה לנציב מלח. ושמא זו דרכה הציורית של התורה לתאר כיצד קופא על מקומו אדם המום זוועות, מוכה הלם ויגון.
על רקע שני הסיפורים הללו . . . נוכל להבין את אברהם שלאחר מות שרה. הוא קבע את התקדים: תחילה בונים עתיד, ורק אז אפשר להתאבל על העבר. ההופך את הסדר נעשה אסירו של העבר.הוא אינו יכול לזוז. הוא נציב מלח . על רקע שני הסיפורים הללו שבאו בפרשות הקודמות נוכל להבין את אברהם שלאחר מות שרה. הוא קבע את התקדים: תחילה בונים עתיד, ורק אז אפשר להתאבל על העבר (שם, עמ' 54).
ובמילים הבאות מתאר הרב זאקס את תעצומות הנפש של אברהם:
אברהם שמע את העתיד קורא לו. שרה כבר מתה, יצחק עדיין לא התחתן: לאברהם לא היו לא קרקע ולא נכדים. הוא לא זעק אל א-לקים בכעס או ביגון . הוא שמע את קול הדממה הדקה של ה' אומר לו: הצעד הבא תלוי בך. אתה חייב ליצור לך עתיד, ואני אשפוך עליו את רוחי . . . (שם, שם).
בהמשך הפרשה התורה מתארת את המפגש המופלא בין יצחק ובין רבקה בשעה שהוא מביא אותה לאהלה של שרה:
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה וַֹיֶּאֱהָבֶהָ וינחם יצחק אחרי אמו
רש"י
ויבאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה. וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר טו)
אחרי אמו דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו (פדר"א, לב) (ע"א.
רד"ק :
ותהי לו לאשה ויאהבה שראה בה דברים טובים וצניעות כמו שהיו אצל אמו, לפיכך אהבה מאוד. כי סיפור ויאהבה, לאהבה יתירה בה. כי רוב בני אדם אוהבים נשותיהם אלא הודיע כי אָהֲבָהּ אַהֲבָה יתירה לדברים טובים שמצא בה. וזהו שאמר: וינחם יצחק אחרי אמו. אחרי שהיה מתאבל על אמו ואע"פ שהיו לו שלש שנים שמתה כשלקח יצחק את רבקה עדיין היה מתאבל עליה והתנחם בזו שהייתה טובה כאמו.