ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תשא תשע"ח
ויפן וירד משה מן ההר ושני לֻחֹת העדֻת בידו, לֻחֹת כתֻבים משני עבריהם מה ומזה הם כתֻבים.
והלֻּחֹת מעֲשֵׂה א-להים המה, והמכתב מכתב א-להים הוא חָרוּת על הלֻּחֹת . . .
ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וּמְחֹלֹת ויחר אף משה וישלך מִיָדָו את הלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תחת ההר
(שמות לב טו-טז, יז).
נביא להלן חחלק מהפירושים הרבים שנאמרו על משעה שברית הלוחות. בעל המדרש מתאר כיצד הלוחות נעשו כבדים בידיו של משה כאשר פרחו מהם האותיות:
. . . ושני לחת העדת בידו:
תנחומא
כשעשו אותו מעשה וירד משה מן ההר 'וקרב אל המחנה וראה את העגל' שעשו, בשעה שנתן לו הקב"ה את הלוחות היו סובלין את עצמן, כיון שירד וקרב אל המחנה וראה העגל , פרח אות הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה, מיד 'ויחר אף' משה וישלך מידיו. בוא וראה כמה גדול כוחו של משה! אמר ר' יהודה: הלוחות משקל ארבעים סאה היו ושל סממפרינין היו, והיו נתונים על ידיו כדבר קל, כיון שפרח הכתה שברן (תנחומא סי' כו, מובא בתורה שלימה ס' קנח).
המלה לחת כתובה בכתב חסר, דבר שרומז על פגיעותם של הלוחות!
לחת
כת"י מעין גנים
חסר, נשתברו מיד (כת"י מעין גנים, מובא בתורה שלימה שם).
הנצי"ב מזכיר שהיה ברור לחלוטין ש'אין ביד משה לעשות כאלה'.
והלחת מעשה א-להים המה:
העמק דבר: גם עצם האבנים וחיתוכן נראה לכל עין כי אין ביד משה לעשות כאלה, ולא היה בידו אבנים נפלאים כאלו ולא חיתוך נפלא כזה ואין זה כ"א ענין נפלא מיוצר בראשית ב"ה, ע"כ היה בזה למדי להסעיר לב העם ולהעציבם ולבטל כל המחולות וההתקוממות.
ונוסיף רעיון חשוב על משמעות הקדושה בעולמנו לפי דברי בעל 'משך חכמה':
משך חכמה: ואל תדמו כי המקדש והמשכן המה ענינים קדושים בעצמם, חלילה, ה' יתברך שורה בתוך בניו , ואם המה כאדם עברו ברית הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול . . . סוף דבר אין שום ענין קדוש בעולם ןיוחס לו העבושדה והכניעה רק השי"ת שמו הוא קדוש במציאותו המחוייבת ולו נאוה תהילה ועבודה, וכל הקדושות המה מצד צווי הבורא לבנות משכן לעשות בו זבחים וקרבנות לשם השי"ת בלבד, והכרובים חלילה אין להם עבודה ושום מחשבה וענין רק זהו כמו הקברניט רוצה לדעת הרוח לאן נוטה עושה תורן, כן עשה הבורא יתברך סימנים וציונים להודיע אם ישראל עושין רצונם של מקום בזמן שפניהן איש אל אחיו [גיטין נו ב], ודו"ק. ולכן אין בארון רק לוחות והס"ת, והכרובים המה מבחוץ על כפורת לא בארון רק שמורים למציאות המלאכים כמבואר במורה פ"ג מ"ח .
. . . הלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון, ולהורות כי הראשונים אשר מעשה אלקים המה כמשמעו הוא בכבודו עשאן, רש"י, המה שבורים ולוחות שפסל משה המה הלשמים, להראות כי אין בנברא קדושה בהעצם רק מצד שמירה ישראל התורה כפי רצון הבורא ית"ש הקדוש הנמצא האמיתי הבורא הכל ית"ש וזכרו.
מעשה שבירת הלוחות מצא גם ביטוי בעולם האמנות ונביא כאן שוב ציורו המפורש של רמברנדט, שבו המילים על הלוחות נראות היטב, ומקובלת ההנחה שרמברנדט היה בקשר עם חכמי ישראל באותה תקופה, כגון מנשה הבן ישראל, שמהם בוודאי למד את האותיות בשפת הקודש. נזכיר גם כי הרב קוק זצ"ל בהיותו במשך מלחמת העולם הראשונה באנגליה ביקר מדי פעם במוזיאון בלונדון, כשהוא אדר על רמברנדט שהוא זכה בחלק מהאור ששמור לצדיקים בעולם הבא.