ב"ה ערב שבת קדש פ' משפטים תש"פ
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא, א).
הרב זקס עומד על הקשר בין פרשת יתרו לבין פרשתנו, וכך הוא אומר:
הרב זקס:
. . . מאורעות היסטוריים, אידיאלים מופשטים, ואפילו ציוויים כוללניים, כגון אלה שבעשרת הדיברות, בכל אלה אין כדי לקיים חברה בטווח הארוך. כאן מקומו של המיזם המרשים של התורה: לתרגם את החוויה ההיסטורית לחקיקה פרטנית, כדי שבני ישראל יחיו יום-יום את אשר למדו על בשרם; וישזרו אותו במרקם חייהם החברתיים. בפרשת משפטים החזון מיתרגם לפרטים והעלילה נעשית לחוק.
. . . נוֹמוֹס ונראטיב הוא שם חיבורו רב ההשפעה של רוברט קאבר. פרופסור למשפטים איש אוניברסיטת ייל, שפורסם בשנות השמונים. לטענתו, בתשתית החוקים של כל חברה נתונה ישנו נומוס, כלומר חזון בדבר סדר חברתי אידיאלי שהחוק נועד לממשו. מאחורי כל נומוס , ממשיך קאבר וטוען, ישנו נרטיב, כלומר סיפור שממנו אפשר ללמוד מדוע מעצביה וחוזיה של החברה או הקבוצה הגיעו לאותו חזון מסוים.
. . . התורה היא שילוב יחודי של נומוס ונרטיב של היסטוריה וחוק , של חוויותיה המעצבות של אומה עם הדרך שבה שואפת אומה זו לחיות את חייה הציבוריים בלי שתשכח את הלקחים שלמדה על בשרה. התורה מצרפת יחדיו חזון ופרטים טוב יותר מכל ספר אחר. . . חייב להיות חזון שייתן לנו השראה ושיאמר לנו מדוע עלינו לעשות את מה שמבקשים מאיתנו לעשות. חייב להיות נרטיב: קרה כך וכך, אנחנו כאלה וכאלה, וזו הסיבה שהחזון בה חשוב לנו (שיג ושיח, עמ' 209 – 210).
גם לפרשת יתרו וגם לפרשת משפטים יש תכלית מיוחדת שמבטאת את הקשר ביניהן.
הרב שטיינזלץ עומד על האופי המיוחד של פרשת משפטים:
הרב שטיינזלץ:
. . . אחרי המעמד הנכבד של הר סיני, לפני שמובאים דיני הקורבנות, ולפני שמובאים דיני המקדש, ואפילו לפני שידברו על 'שמע ישראל' ] הדבר החשוב ביותר הוא העניינים הכי פרטיים וארציים: מה לעשות עם העבד או החמור. . .
. . . החיים שלנו , לטוב ולרע, אינם מתרחשים בבית המקדש, ואינם סובבים סביב הקטורת או הקורבנות; אנחנו חיים בבית ובשוק, בשדה ובכרם, יחד עם כל הפרטים הקטנים והבעיות הקטנות ששייכים לכך – ולכן אלו הדברים בהם עוסקת הפרשה . אין זה מקרי, שפרשת משפטים שייכת מבחינת תוכנה הרבה יותר לדינים של מסכת בבא קמא, מאשר לדינים של בבא מציעא. הפרשה עוסקת הרבה יותר במכשולי החיים – בהיזק של ממון האדם ובחבלות מסוגים שונים – מאשר בצדדים המשפטיים של מהלך החיים הרגיל (חיי עולם, עמ' 159- 160).
לאור הדברים האלה – אומר הרב שטיינזלץ – יוצרת פרשת משפטים אוירה מיוחדת, וכדבריו:
הפרשה לא מתארת מציאות פסטורלית ושלווה, אלא מציאות חיים עם כל מיני צרות ובעיות: גניבות, חבלות, חיכוכים ועימותים שונים. אלה הם החיים שלנו כבני אדם; מטבעם הם באים כרוכים בכל-מיני טרדות ובעיות, ומשום כך – גופי התורה מתייחסים דווקא לצדדים אלו של החיים (שם, שם).