ב"ה ערב ש"ק פרשת תולדות תשפ"ד
"ויקנאו אתו פלשתים" (בראשית כו, יד)
דומה שהפסוקים של פרשת השבוע המדברים על דרכם של האבות ביישוב הארץ מזכירים לנו גם את מאבקם של הבנים לאורך הדורות ביישוב הארץ ובכיבושה, והדברים באים לידי ביטוי כואב בדבריו של יצחק באומרו:
"ואתם שנאתם אתי" (בראשית כו, כז).
נחמה ליבוביץ נותנת ביטוי לאותו קשר מיוחד בין מאבקם של האבות ובין המתרחש בימינו לנגד עינינו, וכך כותבת נחמה ליבוביץ:
"האם רוח זו באנוש היתה רק רוחם של פלישתים – הפלסטינאים של תקופת האבות – שלפני כשלושת אלפים וחמש מאות שנה, ימי שבת יצחק באוהל וחופרו באר בכלים פשוטים של התקופה ההיא, או רוח היא באנוש בכל דור ודור ועד ימינו, ימים של עולם ממוכן ומדע גרעיני?"
ואף המשך הדברים הבא אחרי סתימת הבארות ידוע ומוכר ומובן לנו היטב:
"ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד" (כו, טז).
בעיני הרב שטיינזלץ מקבלת העבודה של חפירת הבארות משמעות נוספת, וכך הם דבריו:
"כדי להגיע לנקודה שבה אדם מרגיש את הצורך להתחדש, שבה הוא תמיד מנסה לחפור מחדש את הבאר,וממשיך לשאול 'למה', 'לשם מה' ו'על מה' צריך הרבה אימון והרגל…
אדם צריך להתרגל לחשוב ש'ככה' זו תשובה רק של ארץ פלשתים, ומה שהוא צריך לעשות זה לשבת ולחפור בארות".
לא כל אחד יכול להיות במדרגה של מחדש,שיכול לחפור באר חדשה.מה שכל אחד יכול וחייב לעשות, זה לקחת את הבארות הישנות ולגלות אותן מעצמו כבריאה חדשה לגמרי" (חיי עולם, עמ' 62).
הנה סיפור הבארות בראיה היסטורית ובראיה פסיכולוגית-רעיונית.
ויהא רצון שהעולם יכיר פעם בקשר העמוק שביננו ובין הבארות שאבותינו חפרו ושמרו עליהן לאורך הדורות.
שבת שלום
סבא