ב"ה ערב שבת קדש פ' תזריע מצורע תש"פ
ברכת מזל טוב לדוידי ולאילת ולסבא גבי וסבתא חיה לרגל הרך הנולד המצטרף למשפחתנו
זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן . . .
. . . וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב (במדבר יד, ב, ד).
כידוע, חז"ל רואים במחלת הצרעת ביטוי של עונש על לשון הרע ונביא להלן כמה מקורות לכך.
הרב ש"י זוין: 'זאת תהיה תורת המצורע' וב מדרש: מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות והיה מכריז ואומר: 'מאן בעי למיזבן סם חיים?' [ 'מי רוצה לקנות סם חיים ?']. שמע רבי ינאי [שבאותה שעה היה בחדרו עסוק בלימוד תורה] דמכריז וכו', הוציא לו הרוכל ספר תהילים והראה לו פסוק 'מי האיש החפץ חיים' מה כתיב בתרה? 'נצור לשונך מרע וכו' סור מרע ועשה טוב'. אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט [כמה הוא פשוט!], עד שבא רוכל זה והודיע: 'מי האיש החפץ חיים', לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: 'זאת תהיה תורת המצורע', תורת המוציא שם רע. (ויקרא רבה טז, ב)). מה חידוש חידש רוכל זה ? . . . מלשון הכתוב: מי האיש חפץ חיים . . . נצור בלשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' אפשר היה לחשוב כי זה הכל. שמירת הלשון מרע וממרמהזה בלבד די כד להקנות חיים וטוב, ומה שכתוב אחר כך: סור מרע ועשה טוב וכו' הוא אולי ענין חדש, בלי קשר לתשובה הקודמת לשאלת 'מי האיש החפץ חיים'. בארוכל זה והודיע מאן בעי למיזבן סם חיים סם רפואה, כי אין הסם אלא לרפא מהמחלה, אבל אין בסם עצמו כדי לקיים את הגוף בתמידות. אחר הסם צריך שיאכל וישתה מזון מבריא (!), והודיע רוכל זה ש'נצור לשונך מרע' אינו אלא סם רפואה, ואח"כ 'סור מרע ועשה טוב' והרי זה המשך התשובה לשאלת 'מי האיש החפץ חיים' (לתורה ולמודעים, עמ' 152-151 ).
דומה שבעל המדרש רומז לנו שהרוכל ראה והבין דברים שר' ינאי למרות היותו תלמיד חכם לא ראה?
הרמב"ם מדגיש את החומרה המיוחדת של לשון הרע:
משנה תורה: . . . ועוד אמרו חכמים: 'שלשה לשון הרע הורגת: האונמרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו (הל' דעות, ז, ג).
במהלך דבריה על פרשת השבוע נחמה ליבוביץ מדייקת דיוק מעניין בדבריו של רש"י, וכך היא אומרת:
נחמה ליבוביץ: רש"י נמנע בכל ארבע פרשיות המשכן וטבכל דיני הקרבנות מלתת פירושים אליגוריים שנצנע מלהסביר סמליותם של כלי המשכן, רמזי קרבנות וסדריהם, אף הוא לא נמנע בפרשתנו מלדבר על הקשר שבין צרעת לבין לשון הרע,ואומר כאן:
רש"י: 'ציפרים חיות טהורות' לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. 'ועץ ארז' לפי שהנגעים באים על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאיזוב;
הרש"ר הירש: . . .ההזאות שבע פעמים באים להזהיר את המרוחק לנאות שדה לשבת בדד בין בעלי חיים וצמחים, שיתאץ שבעתיים בכל כוחותיו עד שיטהר ויבוא כחבר בקהל האנושי (דבריו ע"א, מובא גם אצל נחמה ליבוביץ).
ר' יעקב ברויאר: . . . עד בֹא אותו רוכל חשב ר' ינאי שהתכלית היא להיות כמו המצורע היושב מבודד מן העולם הזה ולאחר שהציג הרוכל לפניו את סחורתו הבין ר' ינאי כי זהו עונש ולא תכלית. התכלית היא לחיות חיים שלמים ומלאים בתוך המחנה. מתוך חיבור לעולם הזה ולא מתוך ניתוק ממנו.(ס' אמת ליעקב, עמ' 115).
לצערנו, גם היום כל אחד מאיתנו מצוי נגד רצונו בעולם מיוחד כשהוא מבודד מהעולם הרגיל. יהא רצון שהקב"ה בטובו יוציא אותנו משם ובחסדו יתן לנו ולעולם ברכת רפואה שלימה – ברכת חודש טוב !