ב"ה ערב שבת קדש פ' נח תשע"ח
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את הא-להים התהלך נח.
ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. (בראשית ו, ט – י).
ויברך א-להים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ.
. . ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען.
שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. (בראשית ט, א, יח – כ).
בעקבות פירושו המפורסם של רש"י לתחילת פרשתנו מן המפורסמות הוא שיש מבין החכמים שדורשים את נח לשבח ויש שדורשים אותו שלא לשבח. דוגמה מעניינת של אלה הדורשים אותו לשבח מצויה בדבריו של ר' המלבי"ם:
אלה תולדת נח . . .
ר' המלבי"ם
האדם יוליד ג' תולדות, כי כל כח הנמצא במציאות בהכרח מוליד ופורה, והאדם יתראו בו ג' מיני כוחות:
א) הדבר שבו יתדמה אל יתר בע"ח, שהוא גופו הבהמי ותולדותיו הם בנים ובנות קליום המין;
ב) הדבר שבו הוא א-להי והוא נפשו הרוחנית הא-להית ותולדותיה הם המושכלות שישכיל ע"י השכל עיוני לדעת את ה' ולהכיר האמתיות;
ג) הדבר שבו יתחברו שני החלקים הנפש והגויה [הגוף], שמצד זה הוא חי מדבר ותולדותיו מצד זה יוליד ע"י השכל המעשי לעשות צדק בין אדם לחברו ולנצור ארחות משפט צדק ויושר , וזו שאמר שנח הוליד תולדות בשלושה חלקיו, מצד שהוא חי מדבר שמצד זה הוא מדיני [חברתי] בטבע: היה צדיק שזה כולל ההנהגה הטובה בין אדם לאדם, וגם היה איש תמים . . . שיעשה כל מעשיו שלא לשם פניה חיצונית מאהבת עצמו . . . (פירושו על אתר).
מכאן אפוא שלוש תכונות יסודיות באישיותו של נח: הוא היה אדם בעל יכולת קוגניטיבית, כיתר בני האדם בעולמו, , הוא התנהג בצורה הוגנת ביחסים עם יתר בני האדם, ולא עשה את מעשיו למען האינטרסים של עצמו.
בכיוון דומה מצביע המלבי"ם על שלוש התכונות של בניו של נח:
שלשה אלה בני נח
כי כתות האנשים שעמדו בעולם מבני נח יתחלקו לשלושה, יש אנשים שיבחרו בחיים השכליים להתהלך לפני ה' ולעסוק בעיון ובמושכלות ובחכמה ואמונה והוא הטוב, וזה היה מידתו של שם, ויש אנשים מדינים שיבחרו לחיות חיים המדיניים תחת נימוסים ישרים שהוא המועיל, וזה היה מידתו של יםת, ויש אנשים בהמיים שיחיו חיי התאוות והתשוקרות הרעות כבהמות וזה הערב (?) ויען שבני נח היו השרשים לכל דור יולד הבאים אחריהם, שיתחלקו אל אחת משלושה אלה היה צריך שימצא השורש לזה באבות של כל בני האדם, ועז"א ויהיו בני נח מצד שהם היוצאים מהתבה היה מוכרח שיהיה שם וחם ויפת ומםרש שחם הוא הגרוע שבכולם, שהוא היה אבי כנען, ושורש לבנים הארורים, וע"כ אמר ששלשה אלה היו צריכים שיהיו מצד שהם בני נח ומאלה נפצה הארץ, שתולדותיהם יכללו כג' שרשים אלה (שם, שם).
בשעה שנח ובני משפחתו יוצאים מהתבה מתחיל שלב חדש בהתפתחות העולם, כאשר האדם מצופה לגלות פעילות של בניית העולם החדש שמתגלה לעיניהם לאחר המבול, ועל כך אומר בעל המדרש במדרש שמואל:
מדרש שמואל (בובר) פרשה ד
מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד. פגע בהם אדם חולה, אמר להן: רבותי, אִּמְרוּ לי במה אתרפא ? אמרו לו: קח לך כך וכך עד שתתרפא. אמר להן אותו האיש שהיה עמהן: מי הכה אותו בחולי? אמרו לו: הקב"ה. אמר להן: ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם?! הוא הכה ואתם מרפאין! אמרו לו: מה מלאכתך? אמר להן: עובד אדמה אני והרי המגל בידי. אמרו לו: מי ברא את האדמה? מי ברא את הכרם? אמר להם: הקדוש ברוך הוא. אמרו לו: ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך? הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו?! אמר להן: אין אתם רואין המגל בידי? אילולי שאני יוצא וחורשו ומכסחו ומזבלו ומנכשו לא העלה מאומה. אמרו לו: שוטה שבעולם! ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב "אנוש כחציר ימיו" – כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים (ולא נזבל) אינו חי והוא מת. כך, הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא. (מובא באתר 'מחלקי המים).
המדרש שלפנינו רומז על חידושו של העולם לאחר המבול, ולכן הוא עולה בקנה אחד עם דבריו של הרב ליכטנשטיין זצ"ל בדף לפרשת בראשית בקשר לתפקידו של האדם עלי אדמות, וכדברי הכתוב 'לעבדה ולשמרה'. דומה שהאתגר הזה מופנה לכל אחד מאיתנו, ואכמ"ל.
.