ערב שבת קדש פ' כי תשא תשפ"ג
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה
רמב"ן:
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור אמר ה' למשה: ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל: [לה, ל]: 'ראו קרא ה' בשם'. והטעם כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות, ולא ראו אותם כלל! והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומנויות האלה כולם, והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש, לא יוכלו לעשות בהם אומנות דקה ויפה. ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו. ולכן אמר ה' למשה שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מילא אותו רוח א-לוקים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן. כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר ולכבודו בראו, כי הוא קורא לדורות מראש [ישעיה מא, ד]… (ע"א).
ואמלא אותו רוח א–לקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה
שכבר היתה בו חכמה, לימדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא: מהו שכתוב 'יהב חכמתא לחכימין'. לטפשין היה צריך לומר. אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאיזה מהם את מלוה? אמרה לו לעשיר. ואמר לה: ולמה? א"ל שאם יחסר יהיה לו ממון שיפרע, אבל עני אם יאבד מעותי מהיכן יפרע? אמה לה ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. כך אם הקב"ה נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות… ובבתי מרחצאות ואין מתעסקין בה, אלא נתנה הקב"ה לחכמים שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה, לכך כתיב ואמלא מלא מי שיש לו כבר חכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה… (תנחומא ויקהל, תורה שלימה ס' ט).
ואומרים לנו דברי המדרש שהקב"ה מעניק לאדם חכמה, אכל עליו גם לדעת לנצל את החכמה הניתנת לו ולטפח אותה כדי שיוכל לפתח אותו בהתאם לכשרונותיו שניתנו לו.