ב"ה ערב שבת קדש פרשת וירא תשפ"ד
"ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם בשם ה' א–ל עולם".
רש"י:
רב ושמואל: חד אמר: פרדס, להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק,לאכסניא ובו כל מיני פירות.
ספרי דברים (דברים פסקה ח')
משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה לא נתנה לו אלא כמות שהיא,
עמד העבד ההוא והשביחה ואמר: מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא,
חזר ונטעה כרם ואמר: מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא,
כך כשנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, עמד אברהם והשביחה שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, עמד יעקב והשביחה שנאמר ויקן את חלקת השדה.
מתוך עיון בדברי חז"ל מתברר שאשל אברהם איננו קשור רק למצות הכנסת אורחים אלא יש בו גם שייכות למצות יישוב הארץ והשבחתה וגם קשר לדורות הבאים.
הרב זווין עומד על ההבדל שבין פרדס ופונדק המוזכרים ברש"י:
"פרדס ופונדק הם אילנות ובית. ויש באילן שאין בבית ויש בבית שאין באילן. כוחו של האילן בנצחיותו. מאילן אחד יש לנטוע אילנות אחרים דורות ודורי דורות, מה שאין כן בית עד כמה שהבית לא יהיה חזק ועצום אינו נצחי סוף סוף הוא דומם… אבל לעומת זה הבית בזמן קיומו על כל פנים הנאתו תדירה. קור וחום קיץ וחורף תמיד זקוקים לבית למחסה ולמסתור, מה שאין כן אילן הנאתו אינה תדירה אם לפירות רק בזמן שהפירות צומחים…
ביתו של אברהם אבינו יש בו שתי המעלות של פרדס ושל פונדק… בית שבו מאכילים ומשקים לאורחים וגם בית שתיכף להכניסה על המזוזה כתוב "שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד". בית כזה הוא נצחי וקיים לעד וימיו כימי העץ ואף הנאתו תדירה כדרכו של בית".
ויה"ר שנזכה מחדש "לאכול מפריה ולשבוע מטובה", בשלום בשלוה ובנחת אכי"ר.