אבינו מלכנו, זכור רחמיך וכבוש כעסך וכלה דבר, וחרב, ורעב, ושבי, ומשחית, ועוון, ומגיפה, ופגע רע, וכל מחלה, וכל תקלה, וכל קטטה, וכל מיני פורענויות, וכל גזירה רעה, ושנאת חינם מעלינו , ומעל כל בני בריתך ומעל כל העולם
ויקהל משה את על עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם.
ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה יומת.
לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת. (שמות לה, א – ג).
כידוע, הרמב"ן ורש"י חלוקים בשאלה מתי ניתנה מצות המשכן, ואלה דבריו של הרמב"ן:
רמב"ן: יכלול כל עדת בני ישראל, האנשים והנשים, כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה לאחר שצוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים אשר דבר ה' אתו בהר סיני אחרי שבור הלוחות ונתן על פניו את המסוה חזר וצוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים וטף . ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו עוד קודם שבור הלוחות . . . [דברי המבדיר: ולא כרש"י שכתב שמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן אשר נצטווה בו מתחילה קודם שבור הלוחות]. (דבריו ע"א).
על הקשר בין מלאכת המשכן ובין איסור המלאכה בשבת אומר ר' הספורנו את הדברים האלה:
הספורנו:
ויקהל משה . . . אלה הדברים אשר צוה . . . מה שאמרתי למעלה [בסוף פרשת כי תשא] : כשציויתי אתכם את כל אשר דבר ה' אתי בהר סיני הם הדברים שצוה לעשות בימי החול. וביום השביעי יהיה לכם קדש ולא תעשו בו אפילו מלאכת המשכן כל העושה בו מלאכה יומת, אף על פי שהיא מלאכת מצוה (דבריו ע"א).
הרש"ר הירש עומד על אופיה של מלאכת המשכן, וכך הוא כותב:
בניית המשכן הוא האתגר הגדול ביותר לכושר עשייתו של האדם בתחוום תבונת הכפיים. ואם לא מבחינת האמנות הרי בוודאי מבחינת החזון והתכלית הגלומה המשכן: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' , שלטונו של האדם על העולם הגשמי הבא לידי ביטוי בהפקתםבייצורם ובעיבודם של החומרים, מגחיע במקדש אל ייעודו הנעלה ביותרהאדם משעבד לעצמו את העולם כדי לשעבדו את עצמו ואת עולמו לבורא-עולם. . .
לעצם המלאכה יש מעמד מיוחד הן בימי החול והן באשר לשבת, ועל כך נביא כמה מקורות:
שפת אמת:
. . . בשבת קדש מתגלה הקדושה. דהנה כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א' לעשות. פירוש: בימי המעשה הקדושה מתלבשת בעשיה ובטבע. ובעשיה יש אחיזה לכל האומות ולכן אין הקדושה בהתגלות. אבל בני ישראל יש להם חלק למעלה מן העשיה והוא אות שבת. . . (תרנ"ח).
ר' אורי בריליאנט בספרו החשוב 'כל התלמוד על רגל אחת' מקדיש פרק אחד למסכת שבת ובו הוא כותב על הכפילות שבל"ט אבות מלאכה, וכך הם דבריו:
מצד אחד אלה הן המלאכות שנעשו לצורך בניית המשכן כלומר מלאכות של יצירה מצד שני, אלה גם המלאכות המשמשות לניהול חיים אנושיים בסיסיים כלומר להתפרנס ולחיות : מלאכות של הכנת לחם, הכנת בגדים כתיבה ובנייה. האם יש סתירה בין שני הצדדים? לא. האדם מורכב, והתורה והמצוות מורכבות. יש ימים שאנחנו הולכים לעבודה מתוך רצון 'לכבוש את העולם' . ויש ימים שאנחנו ימים שאנחנו פשוט צריכים כסף כדי לגמור את החודש. בשבת אנוחנו צריכים לשבות גם מזה וגם מזה (עמ' מח).
ליקוטי מוהר"ן:
. . . על ידי העסקים והמלאכות שעושים נעשה על ידי זה בחינת משכן כי כל המלאכות כלולים בל"ט מלאכות שהם אבות מלאכות, אבות מכלל דאיכא תולדות ול"ט מלאכות הם כנגד מלאכת המשכן . . . שעל ידי האדם שעושה המלאכה והעסק על ידי זה נעשה בחינת משכן, כשעושה המלאכה והעסק כראוי (שם חלק ב' ד, ג, מובא אצל בריליאנט).
יהא רצון שנזכה לבשורות טובות