ב"ה ערב שבת קדש פ' ויחי תשפ"נ
המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ (בראשית מח, טז).
פרשתנו עומדת בסימן האירועים סביב מותו וקבורתו של יעקב אבינו, והאירועים לאחר מכן. סמוך למותו יעקב מזכיר את ההבדל בין הנהגות אבותיו ובין הנהגתו-הוא, וכך מסביר המלבי"ם:
המלבי"ם:
שהנהגת יעקב שהיתה דומה כרועה ירעה צאנו, כן היתה הנהגתו עפ"י הטבע לא בנסים גלויים, א"כ היתה ההנהגה ע"י מלאך ושליח מאת ה' לא עפ"י ההשגחה ניסית בעצמה שזה לא תהיה ע"י מלאך ושליח רק מה' בעצמו ובכבודו. יברך את הנערים בשתי הנהגות אלו יברך את הנערים, שנגד ההנהגה שהצליח בה יעקב אמר ויקרא בהם שמי ונגד ההנהגה הניסית שבה הצליחו אבותיו אמר שם אבותי אברהם ויצחק ור"ל כי את אפרים בירך בימין שהימין מורה תמיד על ההנהגה הניסית שימין ה' עושה חיל למעלה מדרך הטבע, ואת מנשה בירך ביד שמאל שמורה על הנהגה הטבעית המתיחסת לשמאל, אמר ששני הברכות ושני ההנהגות האלה יהיו בם לטובה עד שידגו לרוב.
כידוע, פרשת המלאך הגואל אותי מכל רע הפכה במהלך הזמן לביטוי מופלא של ברכת הבנים, ביטוי לאהבתו של יעקב לבניו ובני בניו עד לימינו אנו.
פרשתנו מזכירה שמיד לאחר מותו של יעקב אבינו מתעוררים שוב חששותיהם של האחים שמא יוסף יעניש אותם כעת:
וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את אביו
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו יטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו.
ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר.
כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך
ויבך יוסף בדברם אליו. (בראשית נ, יח).
מה הביא את השבטים לחששות האלה? הרי לשון המדרש המתאר את הרקע לאותם החששות של האחים:
מדרש רבה (ח, יד-טו).
ר' לוי ור' יצחק אמר שלא זימנם לסעודה. אמר ר' תנחומא: הוא לא נתכון אלא לשם שמים אמר: לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך, ולמעלה מראובן שהוא בכור, ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן הם לא אמרו כן, אלא 'לו ישטמנו יוסף'… רבי יצחק אמר: הלך והציץ באותו הבור. אמר ר' תנחומא: הוא לא התכון אלא לשם שמים, והם לא אמרו כן אלא 'לו ישטמנו יוסף'.
והנה האחים אומרים ליוסף את מה שיעקב אמר להם:
מדרש רבה (ח, טז)
ויצוו אל יוסף לאמר: אביך צוה וגו' תני ר' שמעון בן גמליאל אומר: גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים. הדא הוא דכתיב: ויצוו אל יוסף לאמר וגו' והיכן צוה? לא מצינו שצוה.
דבריו של יעקב אינם מוזכרים עד כה וסביר לומר שהאחים אמרו מעין 'שקר לבן', ועל כך אומר הרב זקס:
הרב זקס:
חז"ל למדו מכאן עיקרון: 'מותר לשנות מפני השלום' (יבמות סה, ע"ב) (שיג ושיח, עמ' 130). לפני מספר שנים הבאתי בספרי על בראשית רבה בהקשר זה את המדרש הידוע על המחלוקת בין המלאכים בשעת בריאותו של האדם, ומוצע לקרוא את המדרש המופלא הזה פעם נוספת במקור בבראשית רבה ח, ה.