ב"ה, ערב שבת קדש פ' בראשית תשפ"א
ויאמר א-להים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו . . . וגו'
מודה אני להקב"ה שזיכה אותנו להגיע לשנה הט"ו של הדף לפרשת השבוע.
רש"י: ענוותנותו של הקב"ה למדו מכאן, לפי שהאדם בדמות מלאכים ויתקנאו בו, לכן נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו (דבריו ע"א).
רד"ק: . . . בשאר נבראי מטה אמר: 'תדשא הארץ', 'ישרצו המים', 'תוצא הארץ', וכשבא לברוא את האדם שהוא המורכב האחרון אמר: 'נעשה אדם', ולמעלת האדם ולכבודו בראו באחרונה להודיע שכל נבראי מטה נבראו בעבורו ושמהו אדון על כולם (ע"א).
גם רש"י וגם רד"ק – וכמובן עוד הרבה פרשנים אחרים – מוצאים בלשון הכתוב רמז למעמדו המיוחד של האדם בתוך יתר הנבראים. רש"י מזכיר גם את הנושא הידוע של קנאת המלאכים. הנושא הזה מופיע בצורה ברורה במדרש מרתק בשם ר' סימון. יתכן שהמדרש שלפנינו מוכר לרובכם, אבל לדעתי יש בו תמיד משהו מרתק שקשור בסודה של בריאת האדם, וחשבתי שנוכל גם עכשו ללמוד משהו חדש מתוך עיון בדברי המדרש. במבט ראשון המדרש עוסק במתח שבין עולם המלאכים ועולמו של האדם, אבל נדמה שיש בו גם לקח חשוב לגבי מהותו של האדם. והרי לשון המדרש:
ב"ר ה, יא :
אמר ר' סימון: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות. מהם אומרים: יִבֵָּרֵא, מהם אומרים: לא יִבַּרֵא. הה"ד 'חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו'.
חסד אומר: 'יִבָּרֵא, שהוא גומל חסדים', אמר אומר: 'אל יִבָּרֵא שכולו שקרים'. צדק אומר: 'יִבָּרֵא שהוא עושה צדקות' שלום אומר: אל יִבַָּרֵא, כי כולו קטטה'.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? נוטל אמת והשליכה לארץ'.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: 'מה את מבזה אלטיכסייה שלך! תעלה אמת מן הארץ' הה"ד (תהילים פה, יב): 'אמת מארץ תצמח'.
כל רבנן אמרין לה בשם ר' חנינא בר אידי, ר' פינחס ור' חילקיה בשם ר' סימיון: מאד הוא אדם, הה"ד 'וירא
א–לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' והנה טוב אדם!'
ר' הונא רבא דציפורי אמר: עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו, ומתעסקין אלו עם אלו, בראו הקדוש ברוך הוא . אמר להם: מה אתם מועילים ? כבר נַעֲשָׂה אדם !'
דומה שהטענה העיקרית של המלאכים היא שבצד תכונות טובות יש לאדם גם תכונות שאינן טובות, ולכן לדעתם קיימת דילמה באשר לעצם הרעיון של בריאת האדם. לפי לשון המדרש הבורא ית' מתערב במחלוקת והוא משליך את האמת ארצה. ישנו פירוש מסוים שאומר שבכך האמת נשברת לרסיסים שכל אחד מהם מגלה צד מסוים של האמת הכוללת, אך לענ"ד המסר של המדרש הוא שהארץ הינה המקום הטבעי שבו האמת יכולה לצמוח כלפי מעלה. וכך נוצר הסיכוי הטוב ביותר שהאמת תוכל להתפתח במקום הראוי לה, בניגוד לציפיות הגבוהות מדי של עולם המלאכים. אכן, בחיים שלנו קשה למצוא אמת מוחלטת, וגם חז"ל מלמדים אותנו שלמען השלום ישנם מקרים בהם אי אפשר לעמוד באמת האבסולוטית שמקומה מעבר לחיים בעולמנו.