לפרשות השבוע ועוד
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר.
בתחילת פרשתנו אנחנו רואים שני פסוקים המתארים את מצבו של אברהם אבינו בשעת אבלו ומיד לאחר מכן החלטתו לרכוש את מערת המכפלה לקבורתה של שרה אמנו.
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…"
וטעם להזכיר ארצך ומולדתך ובית אביך כי יקשה על האדם לעזוב את ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו, וכל שכן כשהיא ארץ מולדתו שם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכן הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה…
היה נודד והולך, מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו: לזרעך אתן את הארץ הזאת ואז נתקיים אל הארץ אשר אראך. (בעקבות דברי הרמב"ן ע"א)
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את הא-לוקים התהלך נח".
עומד הרמב"ן על שלוש נקודות בפסוק: צדיק תמים, בדורותיו, את הא-לוקים התהלך… ואלה דבריו:
בספרו "לתורה ולמועדים" כותב הרב זוין כך:
"השבת היא סוף הבריאה, "ויכולו", וזמנה לדורות – באחרית השבוע.
ברכת מזל טוב לירון לרגל יום ההולדת שחל בחג.
הרב זקס מלמד אותנו שבעצם מהותו של חג הסוכות ישנו פרדוקס:
"ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון"
רש"י על אתר מבאר כך: "אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר שקיבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו…'ובתוהו ילל ישימון'- ארץ ציה ושממה מקום יללת תנים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה".
אצל עגנון אנחנו מוצאים תיאור פשוט ויפה שלערב ראש השנה בבית, וכך הוא כותב:
"…ומסדרים את השולחן ומקדשים על היין. ובמקום 'מועדים לשמחה' אומר: 'את יום הזיכרון הזה' חותם: 'ודברך אמת וקים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון'.
בפרשיות בסיומה של התורה יוצר משה רבינו בדבריו קשר עם הדורות הבאים:
ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו היום לפני ה' א-לקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום. (דברים כט, יג – יד).
בדבריו לפרשת השבוע מזכיר הרב זקס שהשורש שמ"ע הוא מילת מפתח בתורה, ובין יתר הדברים הוא מצטט את הפסוק:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹקֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים כז, ט – י).