ערב שבת קדש פרשת תצווה תשפ"ד
"וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר"
וברש"י: "כתית למאור ולא כתית למנחות", כלומר דווקא השמן שלקחו למנורה שבמקדש, היה צריך להיות כתית, בכתישה וטחינה. אבל השמן שהשתמשו בו למנחות לא היה צריך להיות כתית.
אומר על כך הרב זוין בספר "לתורה ולמועדים":
המנורה והמנחות שבמקדש משמשות סמל לתורה ולמזון. המנורה מסמלת "נר מצוה ותורה אור".
האור בכלל מתייחס לחכמה, כמו שכתוב:"חכמת אדם תאיר פניו". מי שמבין איזה דבר חכמה לאשורו עיניו מאירות.
אלא שיש חכמות זרות, חכמות פסולות, ואז האור הוא אור מתעה. כדרך שאמרו בחנוכה על היונים ש'טימאו את כל השמנים', ויש 'שמן משחת קודש' חכמת התורה שהיא 'ברה, מאירת עינים'.
לעומת זאת, המנחות שהיו סולת ולחם הן דוגמת המזון של האדם. המנורה והמנחות השפיעו קדושה וטהרה לכל ישראל: גם בחכמתם, שהיא חכמת התורה, וגם במזונותיהם, שיהיו טהורים ונקיים מכל שמץ של איסור ומכל שמץ של תרמית וגניבה וכיו"ב.
התורה והמזון שניהם אין האדם משיגם בנקל, שניהם זקוקים ליגיעה.
על התורה נאמר: 'אם יאמר לך אדםיגעתי ולא מצאתי או לא יגעתי ומצאתי אל תאמין'. ובפרקי אבות כתוב: 'והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך'. אדם צריך לעמול על דברי תורה. ללמוד במסירות.
ועל המזון כתוב: 'בזעת אפיך תאכל לחם' ו'אדם לעמל יולד'.
אבל יש הבדל ביניהם: על התורה צריך לעבוד ולעסוק בכל לבבו ובכל נפשו, בכל עצמותו ומהותו, אבל על המזון צריך לעבוד רק עד כמה שזה הכרחי מפני שאי אפשר אחרת.
הוא שאמרו: 'כתית למאור ולא כתית למנחות', כתישה ועבודה עצומה של כל האדם צריכה להיות מוקדשת רק בשביל "מאור" ולא בשביל "מנחות", בשביל התורה ולא בשביל הלחם.
שבת שלום
סבא