ב"ה ערב שבת קדש פ' תזריע ר"ח ניסן פרשת החודש תשפ"ב
ואם לא תמצא ידה די שה ולקחת שתי תֹרִים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה (ויקרא יב, ח).
רש"י:
אחד לעלה ואחד לחטאת…
לא הקדימה התורה אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודם לעולה, כך שנינו במסכת זבחים בפרק כל התדיר (ע"א).
הרב זווין:
'סוף מעשה במחשבה תחילה'… במעשה באה המטרה, התכלית בסוף, ובמחשבה היא קודמת. אדם בונה בית, הרי במעשה כל זמן שלא נשלם הבית כולו, ממסד ועד הטפחות, עדיין לא הגיע למטרה הסופית. נדבך אחר נדבך ושלב אחר שלב, ואחר כל תהליך הבנייה כשארמון על משפט ישב, הוא בא לתכליתו. אבל כשעלה במחשבתו של האדם שהוא זקוק לבית דירה הרי הבית הגמור והשלם הוא שעלה בדעתו, אלא שאחר כך, כשהוא חושב כיצד לבצע את שאיפתו, הוא מסדר לו תכנית של פרטים קודמים ומאוחרים. השאיפה במחשבה היא תמיד גדולה יותר מהביצוע המעשי. המחשבה מרקיעה שחקים, והמעשה מוגבל בכחות הביצוע. 'לעולם יאמר אדם: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי?' [תנא דבי אליהו, ח"א פכ"ח], וכי אפשר לו לאדם להתדמות לאבות? אלא שמכל מקום 'לעולם יאמר אדם' האמירה, השאיפה, צריכה כך להיות, ואזי על כל פנים יגיע לאשר הוא יכול להגיע (לתורה ולמועדים, עמ' 149).
דומה שהרב זווין רוצה להראות לנו שבכל פעילותו של האדם קיים תמיד פער או מתח בין התכניות המושלמות על הניר ובין הביצוע למעשה, וכדבריו: השאיפה במחשבה היא תמיד גדולה יותר מהביצוע המעשי. בפרשנות הפסוק מסביר הרב זווין שהעולה והחטאת אינם זהים ולכל אחד מהם תפקיד משלו:
החטאת באה לכפרה על החטא… והעולה באה לריצוי… נמצא שעולה תעודתה בחיוב, ומצות עשה. והחטאת – בשלילת הרע. במעשה בפועל מוכרחים קודם להיות סור מרע, לעשות תשובה על החטאים, ואחר כך להתעלות בקדושה… ודאי המטרה והתכלית הא לא רק להסיר החטא, אלא להתעלות בריצוי. אלא שבמעשה באה המטרה לבסוף, אבל במחשבה צריכה השאיפה להיות מיד למטרה הסופית. המחשבה משווה לנגד עיניה מיד את התכלית המקווה: 'סוף מעשה במחשבה תחילה', ולכן 'למקראה', באמירה ומחשבה, העולה קודמת, שהיא התכלית, ובהקרבה בפועל, במעשה, החטאת קודמת ואחר כך העולה. (שם, שם).
מכאן שלכל אחד משני הקרבנות האלה יש תפקיד מיוחד משלו. ומה קורה בחיי יומיום? בחיי היומיום אנחנו רגילים לתכנן את הפעולות שלנו לקראת תכלית מסוימת לקראת העתיד, אבל כדי להשיג אותה עלינו להתחיל בהצבת מטרות קרובות יותר שנחוצות לנו כדי להגיע בעתיד לאותה מטרה מיוחדת שאנחנו מעונינים בה.