ב"ה ערב שבת קדש פ' תולדות תשע"ח
וַיָּשָׁב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו וַיְּסַתְּמוּם פלשתים אחרי מות אברהם
ויקרא להן שמות כַּשֵׁמֹת אשר קרא להן אביו.
ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.
ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עֵשֶׂק כי הִתעַשּׂקוּ עמו.
ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רְחֹבוֹת ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו וּפָרִינוּ בארץ
ויעל משם באר שבע. וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי א-להי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי (בראשית כו, יח-כב- כד).
כַּשּׁמוֹת אשר קרא להן אביו:
מה היתה מטרתו של יצחק בבואו לקרוא לבארות האלה בשמותיהם המקוריים מימי אברהם אביו?
חזקוני:
שיהיו לו השמות לזכות ולראייה כי מירושת אביו באו לידו. שהרי אביו גר לו בגרר, כדכתיב: 'וישב בין קדש
ובין שור ויגר בגרר' [בראשית כ, א], ועליהן כרת ברית.
י' נחשוני:
יצחק פתח את הבארות הסתומות וקרא אותן שוב בשמות אשר קרא להן אברהם, ובכך החלזיר, למרות רצונם של אנשי פלשתים את המצב לקדמותו (הגות בפרשנות התורה, עמ' 103).
מכאן שקריאת השמות לא היתה רק מעשה סמלי או נוסטלגי אלא היה כאן מעין טענה משפטית לקביעת הבעלות.
ומכאן לטענות שבפי הרועים ותומכיהם:
התורה מציינת בהרחבה את נושא המריבות בין הרועים על שאלת הבעלות על הקרקע ועל בארות המים:
ר' המלבי"ם:
שע"י שהיה מים חיים שהמעין מקורו מן ההרים, היה להם טענה לאמר לנו המים:
א) כי מי המעין יוצאים מן ההר שבגרר שהוא מגבול אבימלך;
ב) שהיה מחוקי המלכות שכל הנמצא בבטן הארץ שייך אל המלכות וא"כ מי תהומות הם של מלך ובני המדינה,
ורועי יצחק היה להם טענה שהמים שבבטן הארץ הם הפקר, ושייך להם אחר שהם חפרו ומצאו אותו,
וע"כ קרא שם הבאר עשק כי היה ביניהם עשק וטענות, שכ"א היה לו טענות לפי דעתו.
אל תירא כי אתך אנכי
רמב"ן:
בעבור שהבריחו אבימלך מעליו מקנאתם בו וגם רועי גרר רבו עמו, היה מתירא פן יאספו עליו ויכוהו הוא וביתו, והבטיחו הקב"ה שלא יירא מהם ויברך אותו, ואז נתן בלבם שהלך לפניו המלך בכבוד גדול יותר מאשר עשה לאביו, כי בא עם פיכול שר צבאו, ועוד הוסיף להביא עמו רבים רעיו.
חזקוני:
לפי שהיה מטולטל בשביל קנאת פלשתים ובמריבת רועי גרר נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: 'אל תירא' .
גם הרשב"ם כותב יצחק פחד מהעמים סביבו לכן עבר לבאר שבע.
ויעל משם באר שבע. . .
רשב"ם:
כי היה מתיירא מהם. שכן מוכיח שאמר לו הק' אל תירא כי אתך אני נמצא שהיה מתיירא.
כידוע לכל אחד מאתנו, סכסוכים על בעלות הקרקע ומקורות המים מלווים אותנו כבר במשך תקופה ארוכה, ואין פלא שנחמה ליבוביץ מזכירה את הדמיון ן בין תקופת האבות ובין תקופתנו בקשר לקנאתם של בני העמים בנושאים האלה, וכך היא כותבת:
נחמה ליבוביץ:
מה הדבר הזה? הרי מונעים הם טוב לעצמם . . . ולא רק 'סתמום' אלא גם 'וימלאום עםר' שלא ימצאום שוב. שלא תהא באר במקום הזה , שלא יפכו כאן מים חיים? למה תישאר הארץ שממה ותרבה העזובה בה, וקוץ ןודרדר יצמחו בה? ואולם דורנו אנו אשר זכה לראות את הבנים מחזיקים במעשה האבות וחו-פרים שוב בארות בנגב ובכל האדמה אשר הובטחה לאבות, בארות כמשמען אשר בהם מים חיים כמשמעם – אנו גם מבינים את גדולתם של האבות אשר יחד קריאתם בשם ה' והביאם ידיעתו בעולם, גם חפרו בהארות מים ממש והרוו את האדמה והשקוה. וגם צד זה שבחייהם הודגש כבר בדברי חז"ל ב'משרד החפץ' :
וישב יצחק ויחפר את בארות המים גדולין הצדיקים כי הם עוסקים ביישוב העולם (עיונים, עמ' 182-181).
אכן, עינינו רואות דוגמה המוכרת לנו היטב מעשה אבות סימן לבנים!