ויתן לך הא–להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש.
יעבדוך עמים וישתחו לך לאמים, הוה גביר לאחריך וישתחוו לך בני אמך, ארריך ארור ומברכיך ברוך
(כז, כח-כט).
וא–ל ש–די יברך אתך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים.
ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן א–לוהים לאברהם
(כח, ג – ד).
בשיחותיו לפרשת השבוע מזכיר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל שיצחק בירך את יעקב פעמיים: פעם אחת בחושבו שהוא עשו , ופעם שנייה ביודעו שהוא יעקב. במהלך דבריו מזכיר הרב את השוני בין שתי הברכות, וכך הוא אומר:
" . . . הברכה הראשונה נוגעת לענינים גשמיים, ואינה מוגבלת לארץ מסוימת. ואילו הברכה השנייה עוסקת בבחירתו של יעקב כממשיך השושלת של עם ישראל, ונוגעת לארץ ישראל דווקא'.
והוא ממשיך כך:
'יצחק מעניק ליעקב את 'ברכת אברהם', ובכך מעביר לידיו את שרביט השושלת של עם ישראל. יצחק גם מדגיש שאמנם האישה הראויה נמצאת בפדן ארם, אולם הארץ האידיאלית בה יש לגור בסופו של דבר היא דווקא ארץ ישראל, שאותה הבטיח ה' לאברהם'
דמותו של יצחק בשעה שנתן את הברכה הראשונה היתה שונה מזו שהיתה בזמן הברכה השניה:
כאשר יצחק נותן ליעקב את הברכות הגשמיות, הרי הוא אדם חלש, שצריך לשלם בברכה כדי שיזכה בקצת אוכל. אולם כאשר יצחק צריך להעביר הלאה את ברכת האבות, ולבחור את זה שימשיך את השושלת של עם ישראל, הוא מתמלא עוצמה ונחישות, ועומד בתוקף על כך שהממשיך המיועד יקח לו אישה כזו, שתאפשר את המשך בניינו של עם ישראל באופן האידיאלי, ושהמקום המתאים להתפתחותו האידיאלית של עם ישראל הוא דווקא בארץ ישראל.
והוא מסיים בדברים האלה:
'כיום זכינו לשבת בארץ ישראל וליהנות משפע חמרי יחסי. ברם, עלינו לזכור תמיד כי שפע כלכלי ניתן להשיג – ואלי אף ביתר קלות – גם במדינות אחרות. חשיבות ישיבתנו כאן היא בכך שרק בארץ זו יוכל עם ישראל להתפתח באופן הראוי מבחינה רוחנית. זהו מרכיב מהותי ב'ברכת אברהם' העוברת מדור לדור (שיחה שהועברה בשבת פרשת תולדות בשנת תשס"ג, וסוכמה על ידי שאול ברט).
ועולה כאן השאלה: מה המיוחד בדמותו של יצחק אבינו? כותב על כך הרב שטיינזלץ זצ"ל את הדברים האלה:
הרב שטיינזלץ מבקש להבין מהו הקשר המיוחד בין אברהם ובין יצחק, וכך הוא אומר:
אם מסתכלים בדורות ראשונים ואחרונים, רואים שהדברים שמאפיינים בית גדול, הם לא היכולת האישית של האדם, אלא היכולת שלו להעביר את מה שיש לו לבניו ולביתו אחריו. יש אנשים שמצד מהותם אינם יכולים שיהיו להם בנים ותלמידים כמותם, אפילו שהם מגדולי מנהיגי ישראל שבכל הדורות. אין לנו, למשל, שושלת של בני משה; השושלת שממשיכה לדורות היא דווקא זו של בני אהרון, מפני שלמשה אין בן שהוא בבחינת 'ממלא מקום אבותיו' , למשה לא יכול להיות בן כזה, מכיוון שלא יכול להיות 'משה מספר 2 ' , ולכן גם לא יכולה להיות 'משפחת משה' (חיי עולם, עמ' 56).
מהו, אם כן, המיוחד בקשר בין אברהם אבינו ובין יצחק? על כך אומר הרב שטיינזלץ:
. . . כל ענינו של יצחק הוא היכולת להמשיך את הענין הא-לוהי הלאה לשלב הבא, לדרך יותר ארוכה. במובן הזה ניתן לומר, כפשוטו, ש'אלה תולדות יצחק בן אברהם: אברהם הוליד את יצחק', ובאותו מובן בדיוק 'אלה תולדות יעקב – יוסף' . היכולת ליצור מישהו שתהיה לו יכולת להמשיך בפועל את הדברים, שיעשה סיום למה שהותחל – היא הכשרון של אבהרם, אלה תולדותיו .
והרב שטיינזלץ מוסיף כאן עוד תובנה חשובה באשר לקשר בין אברהם ויצחק:
אברהם ללא יצחק, בלי הכישרון של יצחק להמשיך את הדברים, הוא בכלל לא אברהם . . . במובן זה, כשם שאברהם יוצר את יצחק, כך יצחק 'עושה' את אברהם – בהביאו אותו לידי משמעות, לידי קיום מתמיד (חיי עולם, עמ' 56 – 57).
אם כן, גדולתו של יצחק אבינו היתה ביכולתו להמשיך את משימתו של אברהם אבינו, ומכאן שהוא העביר את 'ברכת אברהם' ליעקב', כדבריו של הרב ליכטנשטיין.
.