ב"ה ערב שבת הגדול שבת פ' מצורע תשפ"ב
כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אֲחֻזַתְכֶם.
ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית .
וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית.
(ויקרא יד, לד – לו).
ונתתי נגע צרעת
רש"י:
בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן (ע"א).
כנגע נראה לי בבית
רש"י:
שאפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לומר:'נגע נראה לי בבית', אלא: 'כנגע' נראה לי (ע"א).
המילה הפשוטה לכאורה 'כנגע' ובמיוחד הכ"ף שבתחילת המילה משמשת רמז לכמה וכמה כיוונים בקרב הפרשנים, ונביא חלק מהם כפי שהובאו בדבריה של נחמה ליבוביץ…
ר' אליהו מזרחי:
…ולא ידעתי טעם זה דמה הפרש יש בין [אם יאמר] 'כנגע נראה לי',בין [אם יאמר] 'נגע'?
אם הדבר תלוי בידו לטמא או לטהר הווא אמינא שצריך לומר 'כנגע' ולא 'נגע' המורה על הוודאי…
אבל שמעתי מרבותי שאין הכתוב מקפיד כאן בין ודאי לספק מפני טומאת הנגע וטהרתו, אלא מפני דרך ארץ בלבד, שלא יאמר אדם 'טומאה' אפילו על דבר ודאי, אלא ספק. וזהו שאמרו חז"ל [בר' ד, ע"א]: 'למד לשונך לומר: 'איני יודע'.
נחמה ליבוביץ מתייחסת לדבריו של ר' אליהו מזרחי ואומרת כך:
נחמה ליבוביץ:
והוא בוודאי לקח גדול לכל אדם ובכל שעה ובפרט בתקופה שכל אדם חי מפי אנשי תקשורת כעתונאים, אנשי רדיו, שדרי טלביזיה, שהם כולם יודעים כל הנגעים ולעולם לא יאמרו 'כנגע' אלא נגע. ואף אין מנהגם לומר 'נראה לי' אלא 'יודע אני'. ומחדירים דבריהם לכל בית ולכל פינה נידחת וכל העולם יודע 'ודאי' ואינו לומד לומר 'לא ידעתי' (עיונים, עמ' 170).
כמה חכמה טמונה בדברים האלה, וכמה יפה נחמה ליבוביץ קושרת את פרשנותה לאירועי היום!