ב"ה ערב שבת קדש פ' מטות ומסעי תש"פ
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן.
ויכתב משה את מוֹצָאֵיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוֹצָאֵיהם.
ויסעי מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח
יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים . (במדבר לג, א – ג).
בתחילת פרשתנו התורה מדגישה את התאריך של יציאת מצרים ובהמשך מוזכרות התחנות שבדרך, כדברי ר' הספורנו:
ספורנו:רצה הא-ל יתברך שיכתבו מסעי בני ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה, באופן שיהיו ראויים להכנס לארץ .
ר' יצחק הורוביץ, ס' באר יצחק: מה טוב הדרש של ר' תנחומא . . . ועל דרך זה גם סיפור המסעות שלפי שהוציאם הקב"ה ממצרים ועד שלא באו לארצם – עברו עליהם מקרים רבים עתים לטובה ועתים לרעה . . לזה באה כאן רשימה קצרה מהמסעות, למען בבואם לארצם במנוחה יקראו ברשימה ההיא . ובכל מסע ומסע שיקראו יעלו על זכרונם מה המוצאות אותם במקום זה וישימו על לב חסדי המקום וגם היסורים שסבלו על מרים, למען יעשו רק צדקה וטוב לבלתי יחטאו.שאחרי שובם לביתם – הוא ארצם – מסר להם האב הנאמן רשימה לזכר עולם, מה היה להם בדרך, למען בעלותם על לב כל זה, יתענגו על מנוחתם ויתעוררו על האושר האמיתי – אהבת ה' ויראתו (מובא אצל נ' ליבוביץ, עיונים, ע' 362 – 363).
בהקשר לתיאור במדרש תנחומא מזכיר הרב זשטיינזלץ את דבריו של רש"י:
הרב שטיינזלץ: רש"י בתחילת הפרשה מספר סיפור: האב לוקח את הבן, הבן חולה, ומפני שהוא חולה הוא לא רואה שום דבר, הוא מטושטש ולא יודע מה קורה איתו. אחר כך, כשהאב מחזיר אותו והם עוברים את כל התחנות, הוא אומר לו: 'אתה יודע ? פה היתה תחנה אתה אמנם לא זוכר, אבל גם פה היתה תחנה, פה היה קשה, פה היתה תחנה טובה, פה היה טוב' – וזה'אלה מסעיהם למוצאיהם' . . .
המסעות במדבר הם למעשה מעין סמל של תלאות ההיסטוריה שלנו, וגם בימינו אנחנו עוברים מעין מסעות במדבר, כפי שמזכיר לנו הרב שטיינזלץ בהמשך דבריו:
גם אנחנו כעת, רק מרגישים שאנחנו נעים, מטולטלים, ולא יודעים מהי המשמעות של כל זה, ואילו לעתיד לבא אחרי שהקב"ה יביא אותנו אל הגאולה, הוא גם יספר לנו על כל התחנות בדרך, הוא יספר לנו איפה היתה תחנה הזאת. . . באיזו תחנה רק עמדנו, אי זו תחנה היתה תחנה קשה ואיזו תחנה היתה תחנה קלה, מה היו התחנות החשובות, ומה היו המסעות החשובים, איפה היה סיבוב כזה ואיפה היה סיבוב אחר . . .אחרי כל הדברים, זה הסיפור שלנו , שאותו נדע לקרוא ולהבין רק בעת קץ, רק כשנגיע לתחנה האחרונה. אז נקבל את המשמעות של המפה שעל פיה הלכנו, ובעזרתה נוכל להסביר את ההיסטוריה, ואת המאורעות שעברו עלינו. הדרך ממצרים ל'ארץ טובה ורחבה' היא ארוכה וקשה, דרך העוברת ב'מדבר העמים'. רק בסופה מגיעים לנקודה בה ניתן להבין גם את ה'מוצא' וגם את ה'מסע'. רק אז נקבל את המשמעות, ואת התוכן, של כל מה שהיה קודם לכן (חיי עולם, 378 -381, בדילוגים).
ונסיים בדברי חיזוק של בעל שפת אמת :
שפת אמת: בפסוק'אלה מסעי . . . אשר יצאו מארץ מצרים. . . ' תלה הכתוב ביציאת מצרים, כשם יציאת מצרים היה ישועה לדורות, לכן מצוה לזכור בכל יום יציאת מצרים, כמו כן המסעות במדבר הכנה לדורות, כמו שכתוב: 'למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו'. כי ה' יתברך הכין בדור הראשון זר לבני ישראל הן בסור מרע והן בעשה טוב, כי עיקר האדם שנקרא מהלךללכת ממדריגה למדריגה עד שיתקרב אל הבורא יתברך שמו וכל זמן שהאדם נאסר ומקושר בגשמיות אין הנפש יכול להתפשט ולילך ממדרגה למדרגה ולכן הוציאנו הקב"ה מן המיצר ואחר כך היינו כתועים כמו שכתוב 'תעו במדבר' ואז הוליך אותנו הקב"ה מדבר ועשה אותנו מהלכים. . . . פירוש שבעת צרה יש לאיש ישראל לזכור ביציאת מצרים ובהילוך במדבר ובזה
יוכל להיות נושע לעולם ולכן פרשה זו נקראת בין המצרים (תרס"ב).
ויהא רצון שהקב"ה בטובו ישלח רפואה שלימה לחולי עמו ולחולי העולם כולו .