ב"ה ערב שבת קדש פ' מטות תשפ"ב
איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (במדבר ל, ב).
מדוע התורה מביאה לנו את ה נושא של קיומו או הפרתו של הנדר דווקא קרוב למועד כניסתם של אבותינו לארץ ישראל? הרב זקס קושר את הדברים עם חשיבותה של המלה, והוא מזכיר לנו שהמלה נועדה ליצור מחויבות, וכאן טמון כוחה של המילה, וכך הוא אומר:
הרב זקס:
נדרים ושבועות הם חובות שנוצרו במלים. כשאנחנו כובלים את עצמנו במילים אנחנו משתמשים בשפה לא בכדי לתאר אלא כדי ליצור: ליצור עתיד סדור מתוך הכאוס של הדחפים והיצרים האנושיים. המייחד את האדם איננו רק השימוש בשפה. הרי גם לבעלי חיים אחרים יש שפות (!)… המייחד את האדם הוא השימוש בשפה לצורך התחייבות להתנהגות עתידית שלו – ויכולת זו היא הבסיס ליצירת הדדיות ואימון בין בני אדם. אחת מצורות ההתחייבות הללו היא ההבטחה. סוג אחר הוא הנישואין. סוג שלישי ייחודי ליהדות הוא הבנת החברה כברית, כמערכת של הבטחות מחייבות אהדדי בין עם ישראל לא-לוהיו. שימוש זה בשפה לא תיאור דבר שכבר קיים, אלא יצירת דבר שעדיין איננו – הוא הקושר אותנו לא-לוקים. הקב"ה השתמש במילים כדי לברוא את העולם הטבעי. ויאמר א-לוהים… ויהי ואילו אנחנו משתמשים במילים כדי לברוא עולם חברתי. התורה אומרת לנו שהמילים בוראות משום שהמילים הן קדושות; כלומר, מפני שהן מחייבות. כשמילים מחייבות הן יוצרות אימון. האימון הוא לחברה מה שהחוקיות היא לטבע: הבסיס לסדר, היפוכו של התוהו (שיג ושיח, 230 – 231).
הרב זקס מבקש להראות לנו שבכל מהלכי החיים אנחנו עדים לכוחה של מלה.
אנו משתמשים בשפה בדרכים שונות. אנו משתמשים בה, ראשית, כדי לתאר, לתקשר, למיין ולהסביר. השפה היא, במובן זה, סוג של תמונת מציאות, תרגום שלה למערכת של סימנים, סמלים ודימויים. אולם אפשר גם להשתמש בשפה בצורה אחרת לגמרי: לא לתאר אלא לחייב את עצמנו לצורת התנהגות מסוימת בעתיד. כאלה הם למשל דברי חתן לכלתו בחופה, 'הרי את מקודשת לי…' הוא אינו מתאר חתונה, הוא מתחתן. הוא מקבל על עצמו מערכת מחויבויות כלפי האישה שבחר לשאת לו.
ומדוע, איפוא, מביאה התורה את דיני השבועות והנדרים דווקא כאשר אבותינו עומדים להתחיל את חייהם בארץ? אומר לנו הרב זקס:
הופעתם של דיני שבועות ונדרים בסוף חומש במדבר ערב הכניסה לארץ, איננה מקרית אפוא, והמסר הטמון בשיבוץ זה רענן גם היום. חברה חופשית תלויה באמון, אמון תלוי במילוי התחייבויות בדרך זו הולכים בני אדם בדרכי ה' שהשתמש בשפה לחולל מציאות. מילים יוצרות מחויבות מוסרית, ומחויבות מוסרית הנשמרת מתוך אחריות ואמונים, יוצרת אפשרות לחברה חופשית…
והרב זקס מסיים את דבריו בנושא הזה – אולי בצורה מפתיעה – בפנייה ישירה לכל אחד מאחינו:
עשו אפוא תמיד את אשר הצהרתם שתעשו אם לא נשמור את מוצא פחנו, סופנו שנאבד את החופש שלנו (שם, עמ' 232).
יוצא אפוא, שהמיקום המיוחד של דיני הנדרים בסוף פרשת במדבר נושא אתו אחת מאבני היסוד של החיים העתידיים בארץ.