ב"ה ערב שבת קדש פרשת כי תצא תשפ"א
כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע.
והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר.
ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך
(דברים כה, א – ג).
הרב זקס, במאמרו על הפרשה מפנה את תשומת לבנו למילים'ונקלה אחיך לעיניך' ואומר:
חז"ל למדו מכאן עיקרון יסוד: שיקומו של עבריין שריצה את ענשו. בתחילת הקטע קוראים לעבריין 'הרשע', כלומר האשם, ואילו בסופו, משנענש ולקה, הוא נקרא 'אחיך'. על כך אמרו חז"ל: כל היום קְרָאוֹ 'רשע' – ומשלקה קְרָאֹו 'אחיך'.
הרד"צ הופמן
'… משלקה הוא 'אחיך', כלומר כיון שנתכפר עונו במלקות, נתחייבנו לנהוג בו מנהג אחוה (דבריו ע"א).
הרש"ר הירש מבקש להבהיר מהו הקשר שבין שני הפסוקים הראשונים, וכך הוא אומר:
… יש ניגוד… בין פסוק א לבין פסוק ב. מוכח גם ממשמע הלשון שפסוק א עוסק בדיני ממונות, בריבות ביחס לבעלות על חפץ, והתובע והנתבע מביאים את הריב אל בית הדין כדי שבית הדין ישפוט ביניהם. השופטים חייבים לפסוק את הדין בלא כל התחשבות,… ודין ו הצדיקו את הצדיק כלפי האחד מותנה על ידי דין והרשיעו את הרשע 1 כלפי האחר. ואם יבואו לחוס על הרשע כבר נמצאו פוגעים בזכותו של הצדיק, ומשום כך חובה על השופט לפסוק על פי שורת הדין וייקוב הדין את ההר. שונה הדבר כאשר אין מדובר בתביעה משפטית שבין אדם לחבירו, אלא דנים ביחסו של נאשם כלפי התורה ומטילים עליו עונש של תוכחת מוסר, וכבר ראינו בפי' ויקרא יט, כ, שזו כל מגמתו של עונש מלקות. בדין זה התורה מטילה הגבלות על בית הדין, ובמסגרתן היא מזכה את הנאשם בטיפול אינדיבידואלי (!) (דבריו ע"א).
בפירושו לויקרא יט כ עומד הרש"ר הירש על האופי המיוחד של עונש המלקות והוא אומר שם בין היתר:
הרש"ר הירש
... מלקות היא העונש היחיד שיש בו משום הוכחת מוסר, ואילו כל שאר העונשים הם עונשי מיתה… כל
שאר העונשים הם קבועים ומוחלטים; הם מתאימים לפשע, ולא לפושע. ואילו במלקות מידת העונש נקבעת לכל אדם במיוחד: ויש בכך כדי לבטא את האופי המשמעתי של עונש זה (דבריו ע"א; להבהרת שיטתו של הרש"ר הירש עיינו בפירושו לויקרא יט כ).
הרב זקס מסיים את מאמרו במילים האלה:
ההלכה שואפת לא רק להגן על זכויותיהם של נפגעי עברה אלא גם לעזור לעבריינים לבנות את עתידם. היהדות מייחסת אשמה למעשים, לא לאנשים. המעשה, לא האדם, הוא הראוי לגינוי. מִשֶרִיצָה העבריין את עונשו וחזר בו מחטאיו הוא שב ונהיה 'אָחִיךָ'. (שם, עמ' 337).
דומה שחשוב להיזכר כאן בדרך שבה הרב סולוביצ'יק – בעקבות הרמב"ם – מתאר את חופש הבחירה של האדם:
הרב סולוביצ'יק
… ביכולת האדם לחוקק ולקבוע את תוכנו של חוק הסיבה והמסובב שבו יפעל. יכול הוא האדם להיות הארכיטקט [האדריכל] של אישיותו, יכול הוא לעצב במו ידיו את אופיו, את הדרך ילך בה, אף יכול הוא לקבוע מראש מה תהיינה תגובותיו לתופעות ולמקרים מסוימים בחייו… (על התשובה, עמ' 241).
1 ההדגשה במקור