ב"ה ערב שבת קדש פרשת כי תבוא תשפ"ג
בדבריו לפרשת השבוע מזכיר הרב זקס שהשורש שמ"ע הוא מילת מפתח בתורה, ובין יתר הדברים הוא מצטט את הפסוק:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ-לֹקֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים כז, ט – י).
בהמשך דבריו ולכל אורך ספר דברים משתמש משה רבינו בפועל 'שמ"ע' כשהוא רוצה שבני ישראל יקשיבו לדבריו ויצייתו לקב"ה.
אך לא באופן עיוור ולא מתוך פחד בלבד…
שמירת המצוות מצריכה לא רק כניעה וציות עיור: הקשבה על מימדיה הרבים: קשב, הרהור והתבוננות במהותו של ה' כפי שהיא משתקפת בבריאה, בהתגלות ובגאולה.
הקשבה זו משמעה ניסיון להבין את גבולותינו ואת פגמינו כבני אדם. היא דורשת זכירה רגשית חיה של חוויית העבדות במצרים.
נדרשים כאן ענווה וזכרון והכרת הטוב. אך אין נדרשת השעייה של השכל ולא השתקה של הדעת השואלת.
הקב"ה רוצה שלא רק נציית אלא גם נבין. לכל העמים יש חוקים והם צריכים לציית להם.
אך מעטים הם העמים לבד מישראל שהעמידו להם כמטרת-על להבין מדוע החוק כמו שהוא.
לכך מכוונת התורה במילת 'שמע'.
לסיכום, נדמה שבדבריו של משה יש לא רק אמירה של מצוות אלא גם עידוד לקראת התעוררות שתבוא מצידנו להבין את דברי התורה. לימוד תורה כולל, אם כן, לא רק שמיעה גרידא, אלא גם ניסיון ומאמץ משלנו להבין את דברי הכתוב.