ב"ה ערב שבת קדש פ' כי תבא תשפ"א
תחת אשר לא עבדת את ה' א–להיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל וגו'
(דברים כח, מז – מח).
מס' נדרים מא ע"א:
. . . 'בחסר כל ' [הפסוק מזהיר ומודיע: 'ועבדת את איביך . . . ובחוסר כל'. הכוונה היא שיגיע זמן בו יעבדו בני ישראל את אויביהם כאשר אפילו הדברים ההכרחיים לאדם יחסרו להם, וזאת משום שלא עבדו את ה' בשמחה מרב כל. הגמרא מביאה דעות שונות מה הם אותם הדברים שיחסרו]. אמר רבי אמי אמר רב: בלא נר ובלא שולחן, רב חסדא אמר: בלא אשה. רב ששת אמר: בלא שמש רב נחמן אמר: בלא דעה . . .
הפירוש במהד' שוטנהיים:
. . . כנראה הוזכר כאן שולחן . . . משום שמדובר בישראל כאשר הם עדיין על אדמתם ובבתיהם אלא שעובדים את אלוהיהם . . . ובבתיהם חסרים אפילו החפצים הנחוצים ביותר . . . מה שאין כן לעיל – המדובר בכלי גולה. וכשאדם גולה ממקומו הוא יכול לשאת עמו שטיח, אבל לא שולחן (שם, הערה 4).
. . . ר' נחמן אמר: 'בלא דעה'
. . . שמי שאין לו דעה הריהו באמת 'בחסר כל' שהרי מה יועילוהו כל קניניו אם אין לו דעה נכונה כיצד להשתמש בהם, וכפי שהגמרא תפרש בהמשך. ועוד, שחסרה לו כל תכלית האדם, ועיקרו, שהיא הדעה (עץ יוסף) (שם הערה 7).
משך חכמה :
יתכן כי כמו דבן זומא [ברכות נח] התבונן כמה יגיעות יגע אדה"ר עד כו' חרש וקצר זרע עומר כו' לש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני וכו' עד שמצא בגד ללבוש כו' כן צריך האדם להתבונן אל חסדי הבורא ב"ה על השתלמות השכלי אשר כמה יגיעות יגע וחקירות ונסיונות עמל אברהם אבינו עד שהתכונן להרחיק הגלולים, ולהשכיל אמיתות מציאות השי"ת, ויחודו והשגחתו, והשארת הנפש, ואח"כ עמלו אבות הקדושים לעמוד על אמיתתו, ויגעו אבותינו במצרים עד שנמצאו ראויים לקבל תרי"ג מצוות ותורתנו הק'. והמה כולם אורות בהירים ומזהירים את הנפש אשר בכל אחת מהם יוכל האדם להתדבק בצחצחות האמיתית . הדבקות להיחיד האמיתית. ומה שיגעו כולם אני מוצא כל אלו מתוקנים לפני, כמה צריך האדם הנלבב להיות שמח ולהודות להשי"ת הטוב שזוכהו לכל זה . . . על זה צריך האדם לשמוח ולתת שבח והודיה להשי"ת מעומק לב ולהתנחם בזה על כל מדוי לבבו והמקרים המעיקים לו בשנות ימי חייו הספורים המעטים בעולם הנפסד והאובד . . . (דבריו ע"א).
התוכחה מתארת את המצוקה הקשה בעקבות הקשיים שהאויבים מביאים עלינו, הן בשעה שאבותינו היו עדיין בארץ, והן בשעה שהיו כבר בארצות הגולה. נשים לב שר' נחמן קובע שהדבר הקשה ביותר הוא לאו דווקא העול הפיזי אלא דווקא התחושה הקשה של חוסר הדיעה, נושא שפרנקל מדבר עליו בהרחבה תחת הכותרת של החיפוש הנואש אחרי המשמעות. ואין צורך למצוא דוגמאות לכך. נשים לב להנגדה שבין תחושת השפע – 'מרוב כל' – ותחושת האבדן בביטוי בחוסר כל. גם ראוי להתבונן בתיאור המופלא של חברת השפע במהלך דבריו של בעל משך חכמה, ואכמ"ל.