ב"ה ערב שבת קדש פ' חקת תש"פ
לעי"נ של אורי ז"ל לקראת יום הזיכרון שלו שחל השבוע.
וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כא אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו . . .
וירדו אבותינו מצרימה . . . ונצעק אל ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים . . . נעברה נא בארצך
לא נעבר בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבר גבלך.
ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך. ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם . . . ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה.
וימאן אדום נְתֹן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו (במדבר כ, יד – כא).
בדרך כלל ביחסים בין המדינות בקשה תמימה למעבר חפשי בין מדינות ללא כוונות מלחמתיות נראית הגיונית, אבל על אף העובדה שהפניה מנוסחת בצורה עניינית ונימוסית הבקשה נדחית מידית. גם כשמשה מתחייב שבני ישראל ירכשו את צרכי הדרך בכסף מלא, ואף מתחייב לעבור דרך כביש האגרה (!) התשובה ממשיכה להיות שלילית, ואנשי אדום חוזרים בתקיפות על הכרזתם העיקשת: לא תעבור בי.
הביטוי לא תעבר בי מסמל את הסירוב המוחלט לפנייתו של משה לעמי האיזור ועל כך אומר החזקוני:
החזקוני: . . . לפ שרצו ישראל לעבור דרך המלך הוא דרך העיירות כדי לגבות המכס מהם ולהנהותן בעינין מקח,
אע"פ כן שלח הוא להם: לא תעבר בי, פירוש: בתוך עיירותי, יָרֵא היה פן יכבשו את עיירותיו (ע"א).
ספורנו: פן בחרב אצא לקראתך כי המון עם אדום אנשי דמים ובסיבה מועטת (!) ממריבה או זולתה שתפול בין אנשי הארץ והעם העובר, יתעוררו אנשי הארץ בחרב נגד העוברים (פירושו ע"א).
המהדירים, הרב אברהם דרום והרב זאז גוטליב: הסבירו את הרקע מתוך מגמה להבהיר את השתלשלות הדברים :
אחר שישראל פתחו בשלום ובנימוס למה ישיב אדום באיום של מלחמה, ועוד שהיה צריך לומר 'כי בחרב' , ולא
'פן ' שהוא לשון דילמא וספק. . . {הערה 27 בחומש תורת חיים ע"א).
והנה, עברו אלפי שנים ואותה שנאה עמוקה של עמי אדום קיימת גם היום ומאז התקופה של העליות הראשונות בסוף המאה התשע עשרה גם היום אנחנו חשים את ההתנגדות העיקשת של עמי האיזור לעצם הימצאותנו כאן. האלימות והטרור הם גם היום מצב מתמשך מצד עמי האיזור במהלך הדורות. גם בימים אלה כאשר מדובר על צורה כזו או אחרת של ריבונות העמים סביבנו מאיימים בנשק האלימות, כאשר הם יודעים שמדינות רבות בעולם – אבל הודות לה' לא כולן – תומכות בהן.
מהו הרקע לאותה שינאה ואותה אנטישמיות המלווה אותנו במהלך הדורות עד עצם היום הזה ? נזכיר רק שבנוסף לספרות ההיסטורית קיימת גם ספרות פסיכולוגית עניפה בנושא הזה, שמגלה שהאנטישמיות קיימת מאז ומתמיד. זאת ועוד, למרבה הצער המציאות מראה שאין קשר ישיר בין התנהגותם של היהודים ובין האנטישמיות, ולכן לפנינו מצב שכנראה כמעט אי אפשר לשנות, וזוהי המציאות שאנחנו נמצאים בה.
עם זאת יש גם נקודות אור. הדור שלנו זכה לראות בתקומת ישראל, דבר שכל הדורות הקודמים לאורך הגלות רק יכלו לחלום עליו, ואנחנו זכינו בכך. אין ספק בלבי שכל אחד מאיתנו וכל מי שקורא את הדברים – ללא יוצא מן הכלל – זוכה גם לתרום בצורה כזו או אחרת את חלקו למדינה, וזו זכות מיוחדת בפני עצמה.
בתוך תקופה המאתגרת הזאת שבה אנחנו נתונים עכשו אנחנו תפילה שהקדוש ברוך בטובו ישלח רפואה שלימה לחולי עמו ולחולי העולם כולו כדי לנוכל לחזור לאט לאט לחיים 'הרגילים' שהיו לנו רק לפני זמן קצר ואנחנו תפילה ששוב נזכה לכך בקרוב.
ברכת מזל טוב לשלומית ולמיכאל לקראת שבת שבע ברכות