ב"ה ערב שבת קדש פ' חיי שרה תשפ"ג
ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו (בראשית כד, טז).
הרב זקס מזכיר את קשיי הדרך של אבותינו, וכך הוא אומר:
הרב זקס:
…לאורך חייהם של אברהם ושרה ה' הבטיח להם שוב ושוב שני דברים: ילדים וארץ, [אבל]… למרות כל זאת כאשר שרה מתה אין לאברהם אפילו אמה על אמה של קרקע משלו, ויש לו רק ילד אחד הממשיך את בריתו עם א-לוקים…'.
איך להסביר את הדברים האלה? בנקודה הזאת אומר הרב זקס מהו בעצם תפקידנו בחיים:
ה' מבטיח, אבל מקיים ביחד איתנו. בריאת העולם הייתה מעשה של צמצום: ה' פינה מקום לעולם. בבריאת האדם הוא הצטמצם כדי לפנות מקום לחופש הבחירה של האדם. בעצם הצמצום הוא נתן לנו אחריות: ורק על ידי יישומה אנחנו מגיעים למלוא מעמדנו כבני אדם.
בנקודה הזאת הרב זקס נותן לנו כמה דוגמאות בנושא לאור מהלך החיים של אבותינו ושלנו:
א-לוקים הציל את נח מהמבול, אך כדי שזה יקרה נדרש לבנות תיבה. הוא נתן לעם ישראל את ארץ ישראל, אך כדי לקבל אותה צריך עם ישראל להילחם. א-לוקים נתן לנו את הכוח לפעול, אבל את המעשה אנחנו צריכים לעשות. מה שמשנה את העולם, מה שמגשים את יעודנו איננו מה ה' עושה לנו אלא מה שאנו עושים בשבילו.
הרב זקס רומז כאן על הקשר המיוחד שבין פנייתו של הקב"ה אלינו, נושא הנקרא בספרי החכמה בשם 'אתערותא דלעילא' – לבין פעילותו העצמית של האדם בעולם האנושי הנקראת אתערותא דלתתא. ומתבקשת כאן מיד השאלה: במה מתאפיין מהלך פעילותו של האדם? אומר על כך הרב זקס:
…נראה שהלקח החשוב ביותר הוא שהבטחות גדולות – ארץ, ילדים לאין ספור – מתממשות באמצעות התחלות קטנות. זה מסע של צעד אחר צעד… איש מאיתנו לא יזכה לראות בחייו את מלוא הפירות של עמל דורנו. אך אנו רואים את היעד, מתחילים במסע, ומטפחים לנו ממשיכים. די בכך כדי להטעין את חייהם באלמוות (שיג ושיח, 49 – 51).
ביטוי מרגש במיוחד לאותה נצחיות מצויה בסוף פרשתנו בשעה שיצחק מביא את רבקה לתוך אוהלה של שרה אמנו, ובעל המדרש נותן לכך ביטוי מופלא המבטא את רציפות הדורות:
(בראשית רבה ס' טז).
כל ימים שהיתה שרה קַיֶּמת, היה ענן קשור על פתח אָהֳלהּ, כיון שמתה, פסק אותו הענן, וכיון שבאה רבקה, חזר אותו ענן. כל ימים שהיתה שרה קַיֶּמת, היו דלתות פתוחות לרְוָחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרְוָחה, וכיון שבאה רבקה, חזרה אותה הרְוָחה. כל ימים שהיתה שרה קַיֶּמת, היתה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברָכה, כיון שבאה רבקה, חזר… מיד ויבאה יצחק האהלה. אמר רבי יודן: 'למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחילה ואחר כך הוא נושא לו אשה. ממי אתה למד? מאברהם. בתחילה 'ויבאה יצחק האהלה שרה אמו' ואחר כך: 'ויוסף אברהם ויקח אשה'.
מי שקורא את פרשתנו אינו יכול שלא לחוש את הברכה בביתו של אברהם אבינו. הפרשה מתחילה בתיאור מותה של שרה אמנו, אבל במהלך האירועים השונים שבפרשה התורה מביאה אותנו מהאבל על מותה של שרה אמנו דרך האירועים הדרמטיים במסעו של עבד אברהם אל תוך אותו מעמד מרגש בסיום פרשתנו בשעה שהתורה מתארת את הבאתה של רבקה לאהלה של שרה אמנו. אכן, לאחר מותה של שרה אמנו מתחיל עידן חדש בחיי אבותינו ואדון ההיסטוריה בטובו מזכה אותנו לחוש גם היום משהו את סודה של רציפות הדורות.
כזכור לכולנו, פרשת חיי שרה הינה פרשת הבר מצוה של אורי ז"ל, ויה"ר שהדברים יהיו לעילוי נשמתו.