ב"ה ערב שבת קדש פ' ויחי
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לוּ ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אֹתוֹ.
ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר.
כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי א–להי אביך
ויבך יוסף בדברם אליו (בראשית נ, טו-יז).
ויראו אחיו . . .
רש"י : מהו 'ויראו' ? הכירו במיתתו אצל יוסף. שהיו רגילים לסעוד עמו על שולחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו. ומשמת יעקב לא קרבן .
הרש"ר הירש: כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש , הרי הם נעשים זרים זה לזה משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל-וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו (דבריו ע"א).
תנחומא: ומה ראו עתה שפחדו ? אלא שראו שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו ובירך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס: 'ברוך המקום שעישה לי נס במקום הזה' 1וכיון שראו כן, אמרו: עכשו שמת אבינו 'לו ישטמנו יוסף' (תנחומא ויחי יז, מובא ב'תורה שלימה' ס' נ).
אביך צוה . . .
ב"ר ויחי פר ק סי' ח: 'ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה . . . ': תני רשב"ג אומר: גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדוים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים הה"ד: 'ויצוו אל יוסף לאמר . . . ' והיכן צוה? לא מצינו שצוה (מובא גם ב'תורה שלימה' בהערות ע"א).
הרב זקס מתייחס לדבריו של אחי יוסף ואומר על כך את השברים האלה:
אחרי מות יעקב, אחיו של יוסף מפחדים . . . אולי הוא עדיין שומר טינה ? ומה הדבר היחיד שמנע ממנו עד כה לנקום בהם היה הכבוד ליעקב אביהם ? . . . מהכתובים משתמע בבירור שסיפור זה שסיפרו אחי יוסף על צוואתו-כביכול של יעקב, לא היה ולא נברא. אילו אמר יעקב את הדברים הללו היה אומרם ליוסף עצמו, ולא מבקש מהאחים שיאמרו לו. הזמן המתאים לומר דברים כאלו היה על ערש דווי, בפרק הקודם. סיפורם של האחים היה 'שקר לבן'. מטרתו הראשית איננה לרמות, אלא להפחית את דרגת המתח בסיטואציה טעונה מאוד. אולי על כן בכה יוסף: הוא הבין שהאחים עדיין חושבים שהוא מסוגל לנקום בהם. חז"ל למדו מכאן עיקרון: 'מותר לשנות מפני השלום' . שקר לבן מותר בהלכה.
בהמשך נותן הרב זקס כמה דוגמאות של 'שקר לבן, והוא אומר , למשל:
כזה הוא הטקט. כשאנו אומרים למי שנתן לנו מתנה שמתנתו יפה בעינינו גם אם אין זה נכון, או כשאנו אומרים לזולתנו 'כמה טוב לראות אותך' גם אם קיווינו להשתמט מפניו אמירות אלו נתפסות כנימוסים נאים ולא כניסיון לרמות. כולנו יודעים ולכן שום נזק אינו נגרם – להבדיל ממקרה שבו השקר פוגע באינטרס מהותי של אחד הצדדים . . . כאשר ההתנגשות בין אמת לשלום נוגעת ליחסים שבין אדם לחבירו הנטייה בקרב חז"ל היא להעדיף את השלום. בין היתר מפני שבמצב של שלום יכולה האמת לשגשג , ואילו במלחמה ובריב האמת היא לא פעם הנפגעת הראשונה. על כן האחים לא חטאו כשסיפרו ליוסף שקר לבן למען שמירת השלום והאחווה במשפחה. הם אף היו נאמנים לאמת עמוקה יותר: שאביהם האנושי , שאינו חי עוד, ולא פחות מכך גם אביהם שבשמים, חי העולמים, רוצים שהם וצאצאיהם מייסדיו ובניו של עם הברית, יחיו זה עם זה בשלום; שכן כיצד יוכל עם ישראל לחיות בשלום עם העולם, אם לא ייכון שלום בתוכו? (שם, עמ' 131-134 עם דילוגים).
אכן, בדבריו של הרב זקס יש תובנה חשובה באשר למתח התמידי כמעט בין האמת והשלום ומן הראוי להתבונן בכך!
1 הערה אישית: בחסדי ה' זכיתי לומר את הברכה הזאת באמסטרדם, במקום שבו נעשה לי נס בזמן השואה.