ב"ה ערב שבת קדש פ' ויגש תשפ"ג
באחד הרגעים הדרמטיים בחייו של יעקב אבינו מתארת פרשתנו את הפגישה בין יעקב אבינו ובין שליט מצרים, וכך לשון הכתוב:
ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך. ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם (בראשית מז, ח – ט).
רמב"ן:
לא ידעתי טעם הזקן אבינו מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך, ומה טעם לאמר 'ולא השיגו את ימי שני אבותי', כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם. ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד. ופרעה תמה על זקנתו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם. ולכן שאל לו 'כמה ימי שני חייך', כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי, אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד.
חזקוני:
מאד אתה נראה זקן ומלא ימים ויעקב השיבו: אל תתמה על זה, שהרי ימי שני חיי מעט, אלא ע"י שרעים היו ימי חיי אני ראה זקן מרוב ימים (פירושו ע"א).
ספורנו:
על מה שאמרת 'כמה ימי שני חייך' אני אומר כי שני חיי היו 'מעט ורעים', ברוב טרדת מזונות ודאגת הקורות. כי הימים אשר בם יהיה האדם בצרה לא יקראו 'שני חיים'. אבל ימי שני מגורי היו בין הכל מאה ושלושים שנה. ולא השיגו [את] ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם כי אבותי אף על פי שהיו גם הם גרים בארץ לא להם, מכל מקום היו להם ימי חיים רבים בלתי צרות, אבל ימי שני חיי לא השיגו לשני חיי אבותי שהיו להם בימי מגוריהם.
רד"ק:
הימים והשנים שגרתי הנה והנה עד כה היו 'שלשים ומאת שנה' והיו 'מעט ורעים'. כי בצרה הייתי כל הימים שחייתי עד הנה, זהו שאמר 'רעים'. אבל מעט, היאך ידע עדין כמה יחיה? אלא מפני הצרות אשר מצאוהו הרגיש בעצמו חולשה וידע כי לא יוכל לחיות עוד אלא מעט. 'ולא השיגו' , לא בטובה ולא בשנים.
השיחה בין יעקב אבינו לבין פרעה מלך מצרים משמשת נושא הנידון על ידי הפרשנים, ואלה – כל אחד לפי סגנונו – מביעים תמיהה על דבריו של יעקב אבינו. באמת, מה הביא אותו לטענות האלה? גם אנחנו אולי איננו מבינים את דבריו, אבל יתכן שהתורה רוצה ללמד אותנו שלכל אדם – יהיה אשר יהיה – צפויות שנים קלות יותר ושנים קשות יותר במהלך חייו, ויתכן שנצטרך לחיות עם התחושה שאלה הם חלק מהחיים, לא רק אצל יעקב אבינו אלא גם אצל כל אחד ואחת מאיתנו…