ב"ה ערב שבת קדש פ' האזינו תשפ"ב
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
(דברים לב, א).
הערה: בלחץ הזמן לא עלה בידי לבנות דף עם מספר מקורות שונים, והסתפקתי בהבאת דבריו החשובים של הרב זווין במלואם. דומני שהרב זווין מצליח לבנות קישור משמעותי בין ההתנהגות המקובלת בתוך בית הכנסת לבין ההתנהגות האידיאלית שמחוץ לכתלי בית הכנסת ואכמ"ל.
הרב זווין:
הרגשת האדם, בשעה שהוא נמצא בבית הכנסת ועומד בתפילה לאביו שבשמים, היא שונה לגמרי מהרגשתו בשעה שהוא נמצא בשוק וברחוב ובא ביחסים עם בני אדם… שפל ועניו הוא מרגיש את עצמו כשלבו ועיניו נשואות כלפי שמים, יש והוא רואה את כל אפסותו ופחיתות ערכו של 'אדם יסודו מעפר וסופו לעפר', אבל הוא יכול להשתנות לאיש אחר לגמרי מיד כשיוצאים מבית הכנסת ובא לעסוק בעניני הארץ והחומר.
ומאליו מובן, שלא זאת המטרה ולא זאת התכלית של התפלה. וכל שכן של התשובה. 'שובה ישראל על ה' א-לקיך' אבל לא זו בלבד בשעה שאתה עומד בבית הכנסת ופונה אלך השם, אלא 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה', תקחו את הדברים 'עמכם, הביתה, עמכם 'עמכם' בכל מקום שאתם נמצאים. אותם הדברים של התשובה לא תשאירו שם, במקום שנאמרו, אלא תקחו אותם עמכם. וכבר פירשו את הכתוב: 'היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי היום 'איה א-להיך', כלומר אפילו כשבשעת התפילה שחרית וערבית אני מרגיש כי 'ה' א-לקינו ה' אחד', אבל מה אשיב כשיאמרו לי:'איה א-לקיך כל היום?'
'האזינו השמים' אמר משה רבינו לישראל. ומכין שאיפשטותה דמשה בכל דרא, ובכל אחד ואחד מישראל יש ניצוץ של משה רבינו, ככתוב בספרי חכמי האמת, לכן כל אחד מישראל צריך לומר לעצמו 'האזינו השמים', עד אשר גם"ותשמע הארץ אמרי פי', לא די בזה שידבר לשמים, אלא 'קחו עמכם דברים', הדיבור אל השמים צריך להשפיע אף על הארץ, אף כשהוא עצמו עוסק בארציות.
(לתורה ולמועדים, עמ' 269).