ב"ה ערב שבת קדש פ' בא תשפ"ב
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב, ב).
נזכיר כאן מדרש מרתק בנושא חידוש החדש, ולמרות שהמדרש כנראה מוכר לכולנו הרי יש בו טעם מיוחד של הקשר בין האוירה הביתית בין הורים לילדים ובין חופש הבחירה הניתן לנו מאת הקב"ה.
החדש הזה:
רבי יהושע בן לוי אמר: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין והיה מביט בה והיה יודע איזו שעה של יום, לא עשה אלא כיון שעמד בנו על פרקו אמר לו: 'בני, עד עכשו אורלוגין זה היה בידי, מעכשו מסור הוא לך'. כך הקב"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים. כיון שעמדו ישראל אמר להם: 'עד עכשו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר: 'החדש הזה לכם' (תנחומא ישן בא, יב ; מובא בתורה שלימה, ס' לב).
ספורנו:
מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם. אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם. לפיכך -ראשון הוא לכם לחדשי השנה, כי הוא התחיל מציאותכם הבחיריי (ע"א).
הרב אהרן ליכטנשטיין :
…קביעת הזמנים ניתנה בידי ישראל כמאמר הכתוב:' החדש הזה לכם' – הזמן נתון לכם לעשות בו כטוב בעיניכם. זהו עיקרון של שחרור מן השעבוד והעבדות… במצוות 'החדש הזה לכם' טמון הציווי למנות את חדשי השנה מניסן דהיינו: אין מונים עוד את השנים מבריאת העולם אלא מיציאת מצרים. הבדל זה אינו טכני בלבד אלא מייצג שוני משמעותי. קיים שוני מהותי בין יחוס הזמן לבריאת העולם לבין ייחוסו ליציאת מצרים. יחוסו של הזמן לבריאת העולם מעניק לזמן משהו מן ה'בריאה', שותפות עם עולם הטבע, עולם שבו פועל אדם בחלל נתון ומצומצם שאינו מאפשר לו חופש פעולה. הטבע מצר את צעדיו של האדם, כשאחת מן השלשלאות הכובלות אותו היא מסגרת הזמן. לעומת זאת יחוס הזמן ליציאת מצרים מעניק לאדם את הייחוס ההיסטורי. את תחושת היותו חלק מתהליך כולל. כאן, האדם אינו כבול בתווך אלא פועל ויוצר. בידו שלו, במעשיו, תלויה מידת התקדמותו…. האדם אינו פועל עוד כ"חפצא", אלא כ"גברא". "גברא" בעל בחירה, "גברא" בעל בחירה, "גברא" בעל רצון, "גברא" בעל יכול לפעול. בשעה שהאדם מתייחס לעולם מתוך נקודת מבט זו, משתחרר הוא מעול שעבודו של הטבע. אין הוא עבד לחוקי הטבע, אלא היכולת ניתנת בידו למשול בהם ולעשות כרצונו-שלו. באפשרותו לעלות ולהתקדם מבלי שהטבע יפריע בידו. משוחרר הוא לפעול ולנווט את דרכו אל הקדוש-ברוך-הוא, להעפיל ולהגיע לאדוניו האמיתי. אכן 'עבדי הם -ולא עבדים לעבדים', עבדי הקדוש ברוך הוא אנו ולא עבדי הטבע. (מתוך שיחה של הרב בליל ש"ק בו תשל"ב מתוך אתר הישיבה).
בוודאי שמתם לב לקרבה שבין תפיסתו התורנית של הרב ליכטנשטיין ובין תפיסתו של ויקטור פרנקל. פרנקל מדבר על יכולתו הפסיכולוגית של האדם להתרומם מעל לנסיבות המצב – קשה ככל שיהיה – ועל שאיפתו של האדם ליצור עולם משמעותי משלו, שמאפשר לו ככל הניתן להתרומם מעל לנסיבות של העולם הקיים, ואכמ"ל.