ב"ה ערב שבת קדש פ' תצוה תשפ"א
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור
רשב"ם :
למעלה הוא אומר: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך תרומה לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון כפי לפי שכל לשון צוואה לדורות היא (דבריו ע"א).
שפת אמת:
במדרש זית רענן וכו' בא להראות שגם כשבני ישראל בשפל המדריגה מכל מקום נמצא נסתר בהם אור התורה. רק שצריכין יגיעה לברר הפנימיות.ולכן אם כי יש להם כמה מדריגיות, זו למעלה מזו. מכל מקום מדריגה זו נמצא בהם לעולם. וירמיה [יא, טז] הגיד זה בהיותם בשפל המצב. אף על פי כן זית רענן וכו'. וגם בכאן אחר החטא שהיו בני ישראל בשפל המדריגה והראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה כי מכל מקום נמצא בהם הארה גנוזה . . .
ולמה נאמר 'ואתה תצוה' בלשון יחיד ? ממשיך בעל שפת אמת:
הוא הראש והשורש של כלל ישראל ולכן היה בכוחו לחזור לדבק אותם בנקודת השורש כנ"ל. . . כידוע שיש בכל איש ישראל רוח טובה ועליו נתלבש נפש רע ועל ידי רוב פתיחות מתעבה ומתגדל נפש הרע על הנפש הטובה. אבל עיקר נפש הפנימיות הוא טוב (שפת אמת, תרל"ט).
מדרש הגדול:
ר' תנחומא אמר: למה שמן זית וכו' ? הוא ראש לכל השמנים כך ישראל ראש לכל האומות שנ' [תהילים עח, לד:] קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. וכל דבר שיש בשמן זית יש בישראל כמותו. מה זית זה אין נושרין עליו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך ישראל אין פוסקין מן הצדקות. מה הזית הזה אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה, כך ישראל אינן עושין מצוות וצדקות אלא על ידי יסורין . . . מה הזית הזה מבחר מכל המשנים, כך ישראל מובחרין מכל האומות . . . מה הזית הזה תחילתו מר וסופו מתוק, כך ישראל כשהן בגלותיהם מתמרמקרין בעול המלכויות וכשנגאלין נמתק להם . . . מה הזית הזה עד שלא יבשל יהיה מר, כך ישראל עד שהן חוטאין . . . יהיו מתמרמרין בצרות וכשעושין תשובה נענין ונשענין בבוראן שנ' [הושע ה, טו:] בצר לך ומצאוך (מובא בתורה שלימה ס' פז).
השנה פורים חל בערב שבת, ולכן נעבור עכשיו לענייני פורים, ונתחיל בשאלה פשוטה: מדוע נקראת המגילה על שמה של אסתר?
הרב אהרון ליכטנשטיין:
. . . נראה שהסיבה לכך אינה רק שאסתר היא מחברת המגילה, אלא בעיקר משום שאסתר היא השחקנית הראשית בה. סיפור המגילה הוא, במידה רבה, סיפורה של אסתר. [מרדכי אומר לה:] 'אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת – רווח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. (אסתר, ד, יג – יד). איזו האשמה חריפה ! 'מי שאכפת לו באמת' אומר מרדכי, 'מי שמושרש בעם ישראל מי שגורלו וייעודו קשורים עם עם ישראל, מסיח את דעתו מכל החשבונות ומניח אותם בצד'. זוהי שעת מפנה. לאחר שמרדכי מטיח בה את ההאשמה החריפה הזאת אסתר מפסיקה לרמות את עצמה, היא מגלה שבתוך תוכה מאחורי היסוסיה ופחדיה, אכן לא מספיק אכפת לה והיא מבינה שכאשר עם ישראל בסכנה רק שאלה אחת היא רלוונטית: 'האם אכפת לך ? ! ' בשעה זו, כאשר אסתר מבינה זאת, היא מזדקפת במלוא קומתה, והופכת מאסתר של ראשית המגילה ל'אסתר המלכה' של סופה. . .
גם בפנינו עומדת הדילמה של אסתר המלכה. . . כל אחד מאתנו נדרש לעשות את מה שעשתה אסתר: להתייצב מול עצמו ומול הקב"ה ולברר: מה אני יכול לעשות למען עם ישראל ? כאשר האדם בוחר לעצמו מקצוע, דרך חיים ומקום מגורים – עומדות בפניו אפשרויות טובות רבות. השאלה שעליו לשאול את עצמו איננה רק האם מה שהוא עושה הוא טוב, אלא האם הוא הטוב ביותר , ביסודו של דבר הכל נובע מאותה שאלה: אכפת לנו או לא אכפת לנו ? זוהי השאלה עומדת בפנינו. וזוהי השאלה שהעמיד מרדכי בפניה של אסתר : כשתעמדי לגורלך בקץ הימין, ותִישָאֲלִי אם עשית מה שיכולת – מה תהיה תשובתך אז? או אפילו יותר חשוב מהי תשובתך היום ? (ספר דורש טוב לעמו, פרקים משיחות ראשי ישיבת הר עציון לימי הפורים , תשע"ו, עמ' 12 – 13 בדילוגים).
בסיכומו של דבר הרב ליכטנשטיין מראה לנו שהמגילה – דרך כוחה של אסתר וכוחו של מרדכי – מראה לנו גם את הדילמה של כל יהודי בעולם הזה: האם עשיתי את כל מה שהיה עלי לעשות למען כלל ישראל ?