פ' שלח ב"ה ערב שבת קדש פ' שלח תשע"ח
אפס כי עַז העם הַיֹשֵׁב בארץ והערים בְּצֻרֹות גּדְֹלֹת מאד וגם יְלִדֵי הָעֲנָק ראינו שם.
עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן.
ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה.
. . . ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם.
ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֱץ מְאֹד מְאֹד.
(במדבר יג, כח-ל; יד, ו-ז).
אפס כי עז העם
ר' ברוך הלוי עפשטיין, ס' תוספת ברכה:
שלוש ריעותות בפסוק אחד: עז העם, הערים בצורות, וילידי הענק. אשר עליהם נאמר : [דברים ט, ב]: 'מי יתיצב לפני בני ענק', וזה מורה על תכלית כוונתם להטיל אימה על העם, כי אל מה שהלב נוטה הלשון ממהר לבטא ( תוספת ברכה, עמ' 84).
ר' המלבי"ם:
עתה הוסיפו מ"ה ויספרו לו שהוסיפו סיפור לומר אולם אליה וקוץ בה, ויש לנו לספר מענין שלא נשלחנו ע"ז אבל זה שולל כל הטוב שראינו: 'כי עז העם' , מילה עז מורה שקשה לכבשם, בין מצד העם בין מצד הערים שהם בצורות, בין מצד גיבוריהם היוצאים בראשיהם, שהם ילידי הענק , ולא זאת לבד כי גם אי אפשר שנעבור את הגבול, כי אם נרצה להיכנס אליה מצד דרום הנה עמלק יושב בארץ הנגב, ואם נרצה להיכנס בצד צפון שם ההר שיושב החתי והיבוסי והאמורי, ואם נרצה להיכנס מצד מזרח או מצד מערב הכנעני יושב על הים במערב ועל יד הירדן במזרח, והנה זה אמרו רק דרך סיפור ורק למשה, ובכ"ז ממה שאמרוה במעמד כל העם והודיעו מחשבתם הרעה במילת 'אפס'ששולל הטוב שדיברו קודם, נודע מחשבתם שהיה כוונתם להפחיד את העם.
ויהס כלב אל משה
רש"י :
כוונתם להפחיד את העם.
ויהס השתיק את כולם אל משה לשמוע מה שידבר במשה. צווח ואמר: 'וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?' השומע היה סבור שבא לספר בגנותו ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים, שתקו כולם לשמוע גנותו. אמר :'והרי קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגזי לנו את השליו'. עלה נעלה אפילו בשמים. והוא אומר: 'עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו'. ויהס לשון שתיקה, וכן [זכריה ב, יז]: 'הס כל בשר' . . .
כן דרך בני אדם הרוצה לשתק [להשתיק] אגודת אנשים אומר 'שי"ט' (!).
ר' המלבי"ם:
כלב ראה שעי"ז יתהיה צעקה בין העם ורצה להשתיק אותם, וייחד ג"כ דיבורו אל משה כמו רעיו שדיברו זאת אל משה, אבל כוונתו היתה להשתיק את העם , ואמר כגומר את דברי חבריו שבכ"ז הגם שעז העם עלה נלעה ונעבור את הגבול ים וגם וירשנו אתה את הארץ עצמה, כי הגם שהם גבורים יכול נוכל לה כי כחנו עז מכחם.
הרב י' זקס:
הפירוש המרשים ביותר שהוצע עד כה לפרשת המרגלים הוא זה של הרבי מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון. הוא שאל את השאלה המתבקשת. התורה מדגישה כי המרגלים היו כולם מנהיגים: נשיאיא, ראשי שבטים. הם לבטח ידעו שה' איתם , ושכאשר הוא בעזרתם אין דבר בעולם שלא יוכלו לעשות. הם ידעו שה' לא היה מבטיח להם ארץ שלא יעלה בידם לכובשה. מדוע אפוא חזרו ממנה ובפיהם הסקירה השלילית? תשובתו הופכת את ההבנה המקובלת של פרשת המרגלים על פניה. המרגלים, הוא אומר, לא פחדו מתבוסה, הם פחדו מניצחון. הם אמרו לעם מה שאמרו, אבל מה שגרם להם לומר כך הוא דבר אחר לגמרי. הרי מה היה מצבם עכשיו, במדבר? הם היו בקרבת א-לוקים הדוקה ומתמשכת. הם שתו מים מהסלע. הם אכלו מָן משמים, הם היו מוקפים ענני כבוד, נסים ונפלאות היו בני לוויהם הקבועים . ומה יהיה מצבם בארץ המובטחת? הם יצטרכו לצאת למלחמות, לחרוש את האדמה, לזרוע, לקצור, להקים ולקיים צבא, משק ומערכת רווחה. הם יצטרכו לעשות מה שכל עם אחר עושה: להיות בעולם הממשי . . . (שיג ושיח, (עמ' ׁ174-173ׂ).
בקשר לנושא הזה מדבר הנצי"ב בספרו 'העמק דבר' על המעבר מההנהגה הניסית שבמדבר לקראת ההנהגה הטבעית שעתידה לכוון את מהלך החיים בארץ. המעבר הזה בוודאי איננו קל ודומה שמשבר המרגלים משמש ביטוי לכך. אין צורך לומר שגם לגבי כל אחד מאיתנו בחיי היומיום יש לא מעט דוגמאות של מעברים דומים, ואכמ"ל.