פ' שלח ב"ה ערב שבת קדש פ' שלח תשפ"א
שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבתיו כל נשיא בהם… וראיתם את הארץ מה הוא [קרי: היא] ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב (במ' יג, ב, יח).
בחיי האדם ואף בחיי העמים נוצרת לפעמים דילמה בין הנטיה לסמוך על הנס לבין השאיפה לנסות ולפעול בכוחות עצמנו, וגם במהלך ההיסטוריה של עם ישראל הדילמה של ההנהגה ניסית לעומת ההנגה הטבעית היתה מוכרת, ודוגמה מוכרת לכך מצויה בפרשתנו בנושא רצונם של אבותינו לשלוח מרגלים בטרם הכניסה לא"י. בין יתר המפרשים הרמב"ן מעלה את הנושא בהרחבה ונביא כמה מהערותיו:
רמב"ן:
מהטעם למשה רבינובשליחות הזאת? אם הארץ טובה והעם רפה הרי טוב, ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים? אבל ישוב הענין בזה כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להילחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים… וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמו שנאמר 'וישלח משה לרגל את יעזר' [להלן להלן כא לב],וכן ביהושע בן נון[יהושע ב א], 'שנים אנשים מרגלים' ועל כן היה טוב בעיני משה כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצוה בנלחמים להיחלץ ולהשמר ולארוב, בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם: 'והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ' (מתוך דבריו ע"א).
בעל המדרש בבמדבר רבה מפרט כמה הנחיות מעשיות לקראת מסעם של המרגלים, ונביא חלק מדברי המדרש:
במדבר רבה:
וראיתם את הארץ…
… שלש פעמים אמר להם: 'ומה הארץ' למה בראשון'וראיתם וכו' אמר להם: הֱיוּמסתכלין בארץ ישראל. יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים, ויש שמגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין, כך פקדן: 'ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב' [שם יט]' 'ומה הארץ אשר הוא ישב בה'. מנין אתם יודעין כחם? אם במחנים הם שרויין הם גבורים בוטחין על כחם, אם במבצרים חלשים הם, ולבם רך [שם כ]. 'ומה הארץ השמנה הוא' אם פרותיה קלים אם שמנים. אמר להם: הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם שמנים הם ואם של חרסים הם רזים הם {פר' טז, סי' יג).
'… והימים ימי ביכורי ענבים'
מכאן אמרו: אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים (שם, שם). 1
מדוע נכשלו המרגלים? אומר על כך הרב זווין את הדברים האלה:
הרב זווין
… הם היו מדור המדבר שהיה 'דור דעה'. וחשבו שהעבודה איה אלא בדעת ובמחשבה שבמוח בלבד ולא במעשה. ולכן הוציאו דיבה על הארץ, שהיא כל כך מגושמת, עד שאי אפשר לבררה ולתקנה. 'ארץ אוכלת יושביה' ו'אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם' [ערכין טו א].
הכלים הם מגושמים, ואי אפשר להמשיך בהם האורות, וכביכול בעצמו אינו יכול לתקן את הכלים. וזה לא אמת. נברא העולם בחמריותו וגשמיותו דווקא כדי לתקנו ולשפרו על ידי התורה והמצוות (לתורה ולמועדים, עמ' 197).
הרב שטיינזלץ :
… כשהמרגלים באים ואומרים: 'ארץ אוכלת יושביה היא' הם בעצם אומרים: 'זו מדינה נורמלית, ארץ ככל הארצות. אל תחשבו שבכל בוקר יהיה נס, יכול להיות שזו ארץ נפלאה, אבל עדיין – אנשים נולדים בה, אנשים מתים בה, יש בה מלחמות, יש בה קרבות, יש בה דברים קשים, יש בה חקלאות, צריך לעבוד – ובתוך כל זה, אנחנו נאבד את כל האישיות שלנו, אז טוב להישאר במדבר, למה ללכת לארץ ישראל ולאבד את כל העצמיות שלנו? ' (חיי עולם, עמ' 325).
אולי עולמם של אבותינו במדבר נראה רחוק מאתנו, אבל לאמיתו של דבר הדילמה של המרגלים – ודור המדבר – עדיין קיימת במלוא כוחה גם היום, והמתח האידאולוגי בין העולם החרדי ובין דעות אחרות בציבוריות הישראלית ממשיך להתקיים במהלך הדורות עד לימינו אנו, לא כן? נא תגובתכם!
1 לפני 70 שנה שמעתי שיעור של הרב בנדיקט ז"ל במחנה קיץ של בני עקיבא בהולנד בנושא הזה.