ב"ה ערב שבועות תשפ"ג
ברכת מועדים לשמחה ושבת שלום ומזל טוב לטליה ואלקנה לנעם ומאירה ולכל משפחות סולברג ובריס להולדת בנם של טליה ואלקנה.
שני דברי תורה לכבוד החג והשבת.
לחג השבועות – בעקבות דברי הרב זוין בספר "לתורה ולמועדים"
המשכן והמקדש מסמלים את העולמות הזה והבא,את ההווה ואת הנצח.
בניגוד למקדש שהיה בבחינת דירת קבע ובית עולמים היה המשכן בבחינת דירת עראי – 'ואני מתהלך באהל ובמשכן' [שמואל ב',ז,ו] מתהלך במדבר ובשילה בנוב ובגבעון, 'כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה' [דברים יב,יט].
לכן עצם צורת המשכן היתה בנויה מחומרים שבטבע: מהדומם ומהצומח, דוגמת כתלי המשכן שנעשו מיריעות עזים עורות אילים מאדמים ועורות תחשים וכל אלה משולבים במעשה בניית המשכן.
מכאן השילוב המיוחד בין החמרים הארציים הפשוטים שנועד להם תפקיד נעלה בשעה שאנחנו משתמשים בהם לצורך הדברים העליונים שבקדושה דוגמת ספרי קודש, טלית ותפילין, הכוס לקידוש וכל הדברים היקרים האלה המשמשים בקדושה יחד עם החומרים הארציים שמהם נוצרו.
לפרשת נשא: "נשא את ראש בני גרשון גם הם"
בפרשתנו התורה מזכירה את העבודות של בתי הלוויים: בני קהת בני גרשון ובני מררי, לכל אחד מהם תפקיד משלו בעבודות של ארגון אוהל מועד.בעיוניו על הפרשה מסביר הרב שטינזלץ את התפקידים וחלוקתם.
בני קהת הם הלוויים שעיסוקם בקודש הקודשים, ארון הברית, למעט מקרים בודדים, איננו נישא בידי כהנים, אלא בידי לוויים – שהם בני קהת. העבודה שלהם היא לשאת את מה שיש בהיכל, את כלי הקודש: המנורה, השולחן, ומזבח הקטורת. העבודה של בני קהת היא לא עבודה שמזיעים בה, אלא עבודה במובן של העברת דברים ממקום למקום. לשאת את ארון הברית בכלל, גם בדרך הטבע, זה לא ענין של עיסוק פיזי וברור שלא מדובר בעבודה פיזית של סבלות (!). ואכן אמרו חז"ל שהארון היה נושא את נושאיו, וזו נקודה ששייכת לענין בעצמו: הלוי שמרים את הארון לא מרים סתם חבילה, הוא מרים דבר שלא נמצא בתוך העולם הזה… חז"ל אמרו [יומא כא, א] 'מקום ארון אינו מן המידה' מכאן האופי הכפול של ארון הברית, ומכאן שארון הברית נמצא חציו בעולם הזה וחציו בעולם אחר, הוא נמצא בין החומר והרוח. ולכן אומר הרב שטיינזלץ שאין כל קשר בין 'המשא' המוטל עליהם לבין תכונותיו הפיזיות. בני קהת עוסקים בדברים שיש להם משמעות רוחנית מיוחדת, פעם הם סחבו את ארון הברית, וגם כשהפסיקו לסחוב אותו הם המשיכו להצמיח מתוכם אנשים גדולים. האנשים האלה המשיכו להיות נושאי הברית, ומכאן גדולי ישראל כגון שמואל הנביא. האנשים האלה המשיכו להיות נושאי ארון הברית, אם לא בגשמיות אז ברוחניות.
לעומת בני קהת, הרי בני מררי הם סבלים פשוטים הם אלה שנושאים את הקרשים, את המבנה הבסיסי של המשכן, הם לוקחים את כל המבנה, את כלל הבית אבל את כלי הקודש עצמם לא נותנים להם. בכל העולם יש אנשים שצריכים לעשות את העבודה הפשוטה לפעמים אפילו עבודות כפייה הם יכולים להיות אנשים גדולים או קטנים, אבל לפחות מצד מסוים עליהם עומדים הדברים. והמסקנה היא שבלי אותם אנשים 'פשוטים' כל המערכת והקדושה שבה אינה יכולה לפעול! והרב שטיינזלץ מזכיר לנו שבלי הדברים 'הפשוטים' האלה המערכת כולה אינה יכול לתפקד.
ראינו כבר שלעומת בני קהת הרי בני מררי הם סבלים פשוטים שנושאים את הקרשים. מהבחינה הזאת משפחות הגרשוני עומדות באמצע. ועל כך נאמר זאת עבודת הגרשוני לעבוד ולמשא'. בני קהת הם אנשים שעוסקים בדברים רוחניים.בני מררי עבודתם היא אמנם לא עבודה אינטלקטואלית אבל בסופה עומד כאן בית. אני לוקח פטיש מסמר – ובונה איזה דבר. אז המשא הכבד הולך לבני מררי והדברים העדינים והחשובים הולכים לבני קהת, ומה בני גרשון סוחבים? את כל מה שנמצא באמצע: הם צריכים לאסוף ולקפל כל מיני דברים את הבד, ואת החבלים.
והנה הברקה מיוחדת של הרב שטיינזלץ: לפעמים הרבה יותר קל להיות אחד מהסבלים הפשוטים, מאשר להיום אחד מבני גרשון. כשאני מבני מררי אמנם אני לא יכול להיות מלאך ואני לא שייך לעבודת המלאכים אבל אני עושה איזה דבר מוגדר, ואני יודע שעשיתי משהו, אבל מה קורה כשאני לא מלאך ולא סבל?אני רק באמצע? אמנם אני עוסק בעבודת הקודש אבל לא בדברים לעילא ולעילא ואני מרגיש שאני בעצם לא עושה שום דבר. איפה אני עומד?
משום כך מדגיש הפסוק: נשא את ראש בני גרשון גם הם. משום שצריך לזכור את האנשים הללו, צריך להרים אותם ולומר להם: אתה חושב שהקהתים לקחו את כל השמנת? נשא את ראש בני גרשון גם הם. זהו גם הצידוק היחידי לכך שהפרשה מתחילה ב'נשא את בני גרשון' שהיא איננה מחוברת לזו שלפניה רצו לתת כבוד לבני גרשון, במקום שוב להכניס אותם באמצע כמו סנדוויץ' כשבני קהת נמצאים לפניהם ואחריהם – נותנים להם כבוד ומתחילים את הפרשה איתם.
הערת סיום: דומה שהרב שטיינזלץ רומז על כך שלכל אחד מאתנו יש תפקיד בעולם, הן בעולם היומיומי והן בעולם הרוחני, כך העולם בנוי ועלינו ללמוד מהו תפקידנו בחיים.