ב"ה ערב שבת קדש פ' צו שבת הגדול תש"פ
וידבר ה' אל משה לאמר.
צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הִוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואת המזבח תוקד בו, (ויקרא ו, א – ב).
רש"י: אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות (פירש"י על אתר). על כך אומר הרב זוין:
הרב ש"י זוין: הזריזות היא הערנות, החיות, ההיפך מהעצלות והשינה. מצוות ומעשית טיבים צריכים להיעשות מתוך התעוררות וזריזות וחיות, ולא כלאחר יד וכמצות אנשים מלומדה (לתורה ולמועדים, עמ' 136).
אכן, תכנית של חיים בעלי משמעות לכל אחד מאתנ , ותזכרו את ספרו המפורסם של פרנקל!
בהמשך הפרשה התורה מתארת את חלקם של משה ואהרן בעבודת הקרבנות והכתוב אומר (ויקרא ח, כח):
וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית
בעלי הקריאה מביניכם בוודאי שמים לב לעובדה המעניינת שהמילה 'וישחט' מוטעמת במפתיע בשלשלת, שהיא – כידוע – אחד מטעמי המקרא המיוחדים. ועל כך נשמע את דבריו של הרב זקס במאמרו 'סוד השלשלת'.
הרב יונתן זקס:
אחד מטעמי המקרא נדיר במיוחד, שמו שלשלת, צורתו מסולסלת, ונגינתו עולה ויורדת, עולה ויורדת, בכל . . . התורה גם יחד הוא מופיע רק ארבע פעמיםץ בכל פעם שהוא מופיע הוא מאותת על משבר קיומי . . .
1. השלשלת הראשונה מופיעה בסיפורו של לוט. . . . ואז הגיעו לסדום שני זרים והורו ללוט לעזוב את העיר,
שכן א-לוקים עומד להחריב אותה אולם לוט היסס. הוא מתמהמה ועל המילה 'ויתמהמה' מסומנת שלשלת. . .
2. במקרה השני אברהם ביקש מעבדו. . . למצוא כלה לבנו יצחק. המפרשים סבורים שאליעזר לא היה שלם עם השליחות . . שני יצרים נאבקו בתוכו: נאמנות לאברהם ושאפתנות אישית. הנאמנות ניצחה אבל לא בלי קרב. בפסוק המספר כיצד אליעזר התפלל להצלחת שליחותו המילה 'ויאמר' מוטעמת בשלשלת (בראשית כד, יב).
3. השלשלת השלישית שולחת אותנו למצרים , אל יוסף המופקד של בית פוטיפר אשת פוטיפר. ניסתה לפתותו , והוא מיאן . . . המילה 'וימאן' מוטעמת בשלשלת (בר' לט, ח), ובקרב חז"ל ופרשני ימי הבינים יש הרואים בזה רמז למאמץ הגדול של יוסף לסרב לאשת פוטיפר . . זו היתה התנגשות בין זהויות. השאלה שיוסף מתחבט בה איננה רק 'האם כך נכון לעשות?' אלא גם: 'האם אני מצרי או עברי?' . . .
שלוש שלשלות, שלושה קונפליקטים פנימיים, שלושתם נוגעים לזהות. כל אחד מאתנו צריך לפעמים להחליט לא רק 'מה אעשה'? אלא גם 'איזה סוג אדם אהיה?' ואם אנחנו מנהיגים הכרעה זו גורלית במיוחד.
4. זה המקרה בשלשלת הרביעית שגיבורה הוא משה. . . . מלאכת בניית המשכן נשלמה וכל מה שנותר למשה הוא לקדש לכהונה במשכן את אחיו אהרון ואת בניו. הוא הלביש את אהרון בבגדי הכהן הגדול, משח אותו בשמן המשחה והקריב את הקרבנות הנדרשים . והנה מעל המילה 'וישחט' . . . (ויקרא ח, כג) מופיעה שלשלת. לאור נסיוננו בשלושת המקרים הקודמים אנחנו מבינים שיש פה רמז למאבק פנימי בתודעתו של משה. אבל מהו? . . . הנה לנו המאבק הפנימי של משה, שהשלשלת מתכוונת אליו. משה עומד למנות את אחיו למשרה שהוא עצמו לעולם לא יחזיק בוה. . . משה בוודאי שמח בשביל אחיו אבל . . . אולי לבו כבר מבשר לו שאף על פי שהוא הנביא והוא משחרר האומה הוא לא יזכה למה שאהרון יזכה לו: לראות את בניו ואת בני בניו יורשים אותו בתפקידו1. . . משה הוא נביא ולא כהן, בנו של נביא נדיר שיהיה נביא אף הוא. . .משה הוא נביא , לא כהן. כדי לומר 'כן' למה שהננו דרוש אומץ לומר 'לא' למה שאיננו.
הדבר כרוך במאבק ובייסורים. השלשלת ממחישה זאת בנגינתה ובצורתה. אך לבסוף, משהכרענו אנחנו מסוכסכים עם עצמנו פחות מכפי שהיינו (שיג ושיח, עמ' 23 – 25 , בדילוגים). .
אכן, רמז קל בלשון הכתוב ולקח בל יישכח לדורות! בברכת חג כשר ושמח
יהא רצון שבורא העולם בחסדו הגדול ישמע את צעקותינו וישלח רפואה שלמה לחולי עמו ישראל ולחולים מבין אומות העולם.
1 נזכיר רק את ההבדלים בין מהלך החיים של בני אהרון לדורותיהם לעומת המקרה של בני משה, ואכמ"ל.