ב"ה ערב שבת קדש פ' צו פורים שושן תשע"ט
וידבר ה' אל משה לאמר. צַו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת הָעֹלָה
הוא הָעֹלָה על מוֹקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו (ויקרא ו, א – ב).
הפירוש הידוע של רש"י מזכיר מאמר של ר' שמעון בזכות הזריזות בעשיית המצוה.
רש"י:
אין 'צו' אלא לשון זירוז, מיד ולדורות
הרב זוין עומד בהרחבה על תפקידה התרכזי של זריזות בקיום המצוות.
הרב זוין
הציווי והפקודה מורים על שלושה דברים: הזריזות, התכיפות והתדירות. הזריזות היא העירנות, החיות, ההיפך מהעצלות והשינה. מצוות ומעשים טובים צריכים להיעשות מתוך התעוררות וזריזות וחיות, ולא כלאחר יד ומצות אנשים מלומדה. וזה היה הקטרוג של המן: 'ישנו עם אחד' , ובגמרא: שישנו מן המצוות. לא נאמר שביטלו את המצוות, שאינם מקיימים אותן, אלא 'שישנו', מקיימים כאילו מתוך שינה. בלי חיות, וזה היה עמלק: 'אשר קרך בדרך'. שהכניס קרירות ועצלות, ולכן כנגד זה היה הנס: 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' – מלכו של עולם– ויאמר להביא את ספר הזכרונות' , כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ומכיון שהציווי מורה על הזריזות לכן בין בהמן ובין במרדכי כתוב ציווי: ויכתב ככל אשר צוה המן' , 'ויכתב ככל אשר צוה מרדכי ' המן קטרג על חוסר הזריזות, ומרדכי הכניס את הזריזות וההתעוררות.
הציווי מורה על התכיפות: מיד, לא לדחות למחר מה שיש לעשות היום. וכך היה גם בציווי של המן וגם בציווי של מרדכי . . .
והציווי מורה על התדירות: ולדורות. לא ניתנו המצוות לפי שעה, אלא כחן בתמידותן. אף המן נתכוון בציוויו . . . ואף ציוויו של מרדכי כחו לדורות: 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם' לדורות, ולכן אנחנו אומרים: 'תשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור' . . .
ומכאן הקשר לפרשתנו:
קדושת אהרון מושרשת בכל ישראל, ככתוב: ואתם – כל ישראל – תהיו לי ממלכת כהנים, וכשם שלאהרון נאמר 'צו' ואין 'צו' אלא זירוז מיד ולדורות, כך בכל ישראל ניתנו המצוות בכל של זירוז, מיד ולדורות (לתורה ולמועדים, עמ' 136- 137).
וכך מראה לנו הרב זוין שגם בלשונה של מגילת אסתר נוכל למצוא ביטויים המתארים את מהותה של הזריזות והראייה לטווח ארוך יותר.