פ' עקב ב"ה ערב שבת קדש פ' עקב תשע"ו
כי ה' א-לקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עֲיָנת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בבקעה ובהר.
ארץ חטּה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש.
ארץ אשר לא בְמִסְכֵּנֻת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה
תחצב נחושת. ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך (דב' ח', ז- י). פרשתנו פותחת שבחה של ארץ ישראל על נופיה, פירותיה ואוצרות הטבע שבה,
ונתחיל בהערה מעניינת הקשורה בעצם מיקומם של מקורות המים:
ארץ נחלי מים… בבקעה ובהר הראשונים מפרשים שיושבי הר יצטרכו לחפש מים למטה ואילו יושבי בקעה לא יצטרכו לחפש מים למעלה. כל אחד ימצא את מימיו בכל מקום (נחשוני, הגות, עמ'742- 743).
וביתר הרחבה כותב ר' עובדיה הספורנו:
אל ארץ טובה… שנקבצו בה כל מיני הטובות שלא יקבצו בגליל זולתו, וספר חמשה מיני הטוב, ובכל אחד מהם אמר 'ארץ': הראשון,הוא ארץ נחלי מים עינות ותהומות, לא מי יאורים ואגמים הרעים… השני הוא ארץ חיטה ושעורה, הצריכים [החיוניים] למזון, השלישי הוא ארץ זית שמן ודבש, שהם מעדני מלך, הרביעי: ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, שימצאו בה מעות בזול כאמרו 'ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו' (ישעיה ב, ז), כי אמנם יוקר המעות קשה מיוקר הפירות, כאמרם ז"ל: 'לא שנו אלא על בצורת של פירות, אבל על בצורת של מעות מתריעים עליה מיד' [תענית יט ב], החמישי הוא ארץ אשר אבניה ברזל שבה נמצא ריבוי אבנים קשות ובהירות, יפות וטובות לבנין. תחצוב נחושת, והוא הברזל הטוב שהוא בהיר ונאות לבנין וכלים (דבריו ע"א).
גם הרמב"ן מתייחס לנושא של המחצבות:
והטעם אשר אבניה ברזל: כי במקום אשר תחשוב ששם אבנים שם תמצא ברזל, כי מעפרם יוקח, ובישרם כי בארץ ישראל מחצב נחושת וברזל שהם צורך גדול ליושבי הארץ (!) ולא תחסר כל בה, אבל מוצא הכסף והזהב, איננו חסרון בארץ (!), ובתרגום ירשלמי ראיתי דאבנאה ברירן היך פרזלא וכו', רוצה לומר שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים מן אבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית, לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים, לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שוכני מתי חומר, ונעשים ליושביהם קבריהם …
… ואמר ואכלת ושבעת וברכת כי תזכור עבודת מצרים ועינוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את ה'. ורבותינו קיבלו שזו מצות עשה, וטעמו ותברך את ה' א-לוקיך וכן ועשית מעקה לגגך, וכן ועשית פסח לה' א-לוקיך, ולקחת מראשית כל פרי האדמה ורבים כן. וטעם על הארץ הטובה, כמו 'ועל הארץ הטובה', יצוה שתברכנהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך שינחילנה לך לעולמי ותשבע מטובה, והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום (דבריו של הרמב"ן).
ומסיים ר' עובדיה הספורנו בצורה תמציתית:
… וברכת את ה' א-לוקיך… למען תזכור כי מאתו היו כל אלה לך (ע"א).