ב"ה ערב שבת קדש פ' פינחס תש"פ
וידבר משה אל ה' לאמר.
יפקד ה' א–להי הרוחות לכל בשר איש על העדה.
אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה.
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עלי ו.
והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצוית אתו לעיניהם.
ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל .
ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה (במדבר כז טו – כא).
לפנינו תפילה מיוחדת ודרמטית של משה רבינו שבה הוא פונה להקב"ה ומבקש בכל לשון של בקשה שימונה מישהו שיקבל על עצמו את הנהגת העם. לאור פנייתו הנרגשת של משה רבינו מצטט רש"י את דברי חז"ל בספרא ובהם דברי שבח למנהיגותו של משה רבינו, וכך הוא אומר:
רש"י:
וידבר משה … להודיע שבחן של צדיקים כשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי ציבור.
לאמר .. . אמר לו: השיבני אם אתה ממנה להם פרנס או לא.
יפקד ה'.. . כיוון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר: הגיע שעה שאתבע צרכי שירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל, וזהו שאמר שלמה [משלי כז יח]: 'נוצר תאנה יאכל פריה'.
א–להי הרוחות … למה נאמר? אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
קח לך … קחנו בדברים: אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום.
וצוית אתו .. . דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך.
משה רבינו מדגיש את התפקיד הקשה שמחכה למי שיבוא במקומו לאור האופי המורכב של העם, והקב"ה אומר למשה שעליו לעודד את יהושע ולהסביר לו שאמנם מחכה לו משימה קשה אבל באותה מידה עליו לדעת שזכות גדולה נפלה בחלקו שעה שנבחר להנהיג את העם אחרי משה (מקורו בספרי קלח).
מדרש רבה :
וסמכת את ידך עליו: כמדליק נר מנר 'ונתת מהודך' כמערה מכלי לכלי (פ' פינחס, כא טו).
הרב זקס מביא את דברי המדרש ומבחין בשלוש פעולות מיוחדות שמשה רבינו נצטווה לעשות לגבי
העברת המנהיגות לידי יהושע: (1) לסמוך את ידו על יהושע: (2) להעמידו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה:
(3) לתת עליו מהודו, והוא רואה בהן ביטוי של העברת כתר תורה, כתר הכהונה, וכתר המלכות. הוא מדגיש שיש הבדל גדול בין כתר התורה וכתר המלכות, והוא מזכיר את ההבדל בין המלך והנביא:
הרב זקס:… המלך שלט, הוא קבע בענינים צבאיים, כלכליים ומדיניים… לנביא לעומת זאת לא היה כח כלל. לא היו לו לא צבא, ולא משטרה ולא מערכת ענישה. אך היתה לו השפעה אדירה. כיום, אנחנו בקושי זוכרים את שמותיהם של רוב מלכי יהודה וישראל. אך דברי הנביאים ממשיכם להאיר את ימינו מכוח החזון והאידיאלים שלהם… עכשו מובנים לנו דברי המדרש, שכזכור תיאר את פעולת הסמיכה כהדלקת נר ואת פעולת מתן ההוד כמזיגה מכלי לכלי. ההשפעה כמוה כהדלקת נר מנר אחר. הנר הראשון אינו מפסיד דבר אדרבה, מעתה יהיה אור רחב יותר, שני נרות ולא רק אחד.1 כזו היא הנבואה. לא כן מסירת הכח. היא דומה להעברה מכלי לכלי. ככל שהאדם מוסר לזולתו עוד מכוחו הסמכותני, נשאר לו פחות. כוחו השלטוני של משה תם במותו; ואילו השפעתו נותרה על כנה עד היום. (שיג ושיח, עמ' 224).
דומני שמתבקשת השאלה: מהו הקשר בין שלושת הכתרים האלה ובין המצב הרוחני והפוליטי של ימינו?
1 הרב זקס מזכיר בהקשר זה את נושא 'הסמיכה' כביטוי לכך שהרב מאציל את התואר רב לתלמידיו. הקורא מוזמן לקרוא את מאמרו המלא של הרב זקס שבו הוא דן גם במודל המפורסם של מונטסקיו בדבר המערכת המחוקקת, המבצעת והמשפטית של המדינה בימינו.