ב"ה ערב שבת קדש פ' נח תשע"ט
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את הא-להים התהלך נח.
בפירושו המפורסם של רש"י הוא מזכיר את ההשוואה הידועה בין דמותו של נח ובין דמותו של אברהם:
רש"י: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן אם היה בדור צדידים היה צדיק יותר; ויש שדורשים אותו לגנאי.
במבט ראשון זהו רעיון פשוט, אבל לאמיתו של דבר הוא מבטא היטב את כל המורכבות שבהערכת דמות האדם, דההינו האדם כשלעצמו לעומת רמתו של האדם בהשוואה לאחרים בדורו או בסביבתו, וד"ל.
על תחילת סיומו של המבול אומרת התורה:
וידבר ה' א-להים אל נח לאמר. צא מן התבה אתה ןואשתך ובניך ונשי בניך אתך (בראשית ח, טו – טז).
הביטוי 'צא מן התבה' מבשר שלב חדש בחייו של נח ומשפחתו. לכאורה, מדובר בביטוי פשוט וחד-משמעי, ואמנם, הרב זקס רואה כאן רמז לתכונה מיוחדת של העם היהודי שמלווה אותנו לאורך כל מרחבי ההיסטוריה של עם ישראל,
הרב זקס מצטט את הפסוק 'צא מן התבה' ואומר שהרב נחום רבינוביץ נהג לצטט שני קטעים מתוך הדרשות על הפסוק הזה. בדרשה הראשונה נאמר [תנחומא (בובר), נח, יג; יד]: אמר נח: 'ברשות הקב"ה נכנסתי . . . עכשו אצא שלא ברשות? אמר לו הקב"ה: 'רשות אתה מבקש? הרי לך רשות: 'צא מן התבה' . הקטע השני: : 'אמר ר' יהודה בר אילעי אילו הייתי שם הייתי שובר את התיבה ויוצא לי משם'. והרב זקס מוסיף:
הלקח הרעיוני שהרב רבינוביץ שאב משם – הלקח היחיד האפשרי – היה שכאשר מדובר בבנייה מחודשת של עולם שחרב, אין מחכים לקבל רשות. ה' נותן לנו רשות. ה' מצפה מאתנו שנצא לדרך. גישה זו נטועה במסורת עתיקה . . . והיא מסבירה מדוע בחר א-לוהים באברהם ולא בנח כמייסד עמו. על נח אומרת התורה [בר' ו, ט]:'את הא-להים התהלך נח' . ואילו לאברהם אומר ה' [ בראשית יז, א]: 'התהלך לפני' : לא 'איתו' כמו נוח, אלא צעד אחד קדימה (שיג ושיח, עמ' 19-18).
בהמשך דבריו מזכיר הרב זקס את המושג 'אמונה' , והוא אומר:
האמונה היא האומץ להסתכן, מתוך ידיעה כי [תהילים כג, ד]: 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי' דרושה היתה אמונה כדי לערער על דתות העולם הקדום, ביחוד כשהתגלמו באימפריות חזקות. דרושה הייתה אמונה כדי להישאר יהודי בתקופה ההליניסטית . . . אמונה נדרשה גם מרבן יוחנן בן זכאי כדי להבין שהיהדות תוכל לקום מאפר החורבן ולהיבנות על יסודות חדשים של בתי מדרש ותרבות לימוד. . . בעידן המודרני, אף כי רבים מן המוחות המזהירים ביותר בעם ישראל איבדו את אמונתם או נטשו אותה, הרפלקס העתיק הזה שרד. קשה למצוא הסבר אחר לכך שמיעוט קטנטן באירופה ובארצות הברית העמיד מתוכו רבים מגדולי מעצביה של התודעה המודרנית, כל אחד מהם חלוץ בדרכו שלו: אלברט איינשטיין . . . גוסטאב מאהלר . . . פרויד . . . ויקטור פראנקל . . . רבים מהחדשנים האלו והאחרים ספגו ביקורת, זלזול, התנגדות או התעלמות. החדשן צריך להסכין עם בדידיות, להיות מוכן לכך שבמקרבה הטובלא יבינו אותו ובמקרה הגרוע ינאצו את שמו, כמו שאמר איינשטיין: 'אם תיאוריית היחסות שלי תוכח, גרמניה תאמר שאני גרמני וצרפת תכריז עלי כעל אזרח העולם. אבל אם היא תופרך, צרפת תאמר שאני גרמני וגרמני תציג אותי כיהודי' . . . האמונה היא האומץ להסתכן למען ה' ולמען עמו . . . אך גם בידיעה שה' איתנו נותן לנו כח כל עוד אנו עושים רצוננו רצונו. אמונה איננה ודאות, אלא אומץ לחיות באי-ודאות (שם, עמ' 20-19).
כידוע, לקראת סיומו של המבול נח יונה כדי לבדוק את מצב המים, ועל הפעם השניה והלישית נאמר:
ותבא אליו היונה לפנות רעב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
מדוע בפעם השלישית היונה לא חזרה לתבה? על כך אומר בעל העמק דבר את הדברים הבאים:
משום שאז לא הזדמן מה בפיה והיתה יראה גם עתה לשוב ריקם . . . ובאשר היה לה מקום לנוח ע"כ לא שבה עוד . . . (ע"א).
כידוע , היונה נחשבת בעולם הגדול כסמל השלום, וסטפן צווייג שהיה סופר יהודי מפורסם בשנות ה-30 של המאה הקודמת הקדיש לה חיבור מרתק תחת הכותרת 'אגדת היונה השלישית' , ובו הוא כותב :
. . . בבוקר היא התעופפה מהתבה בדרכה אל העולם הגדול . . . וכמו בורא העולם גם היא ראתה עכשו לראשונה העולם החדש שלאחר המבול ולא היה קץ לכל מה שראתה. כבר מזמן לא חשבה על נח ועל מה שציווה לה והיא שכחה מזמן שעליה לשוב אליו לתבה, כי כעת העולם כולו הפך להיות מולדתה כשם שהשמים הפכו לביתה . . . וכך היונה המשיכה במעופה מעל לעולם כשהיא מחפשת שלום ושלוה, אבל כל פעם מחדש המלחמות של בני האדם והרעש של התותחים הרעידו אותה ונוטלו ממנה את שלוותה . . . אף אחד לא ראה אותה ואף אחד לא הבחין בה באותה יונה אבודה, שעדיין מתעופפת בשמים. לפעמים, בשעות לילה, אנחנו מרגישים קולות דקים של משק הכנפיים שלה ושוב היא רואה לנגד עיניה את ההרס ואת החורבן שגרמו בני האדם. ושוב ושוב כמו לפני אלפי שנים היא מצפה בכליון עינים לעולם שבו תזכה ליד שתגן עליה ותבשר לה שיבוא קץ לסבל ולמצוקה של בני האדם . . . (תרגום חפשי, בדילוגים, מתוך: Stefan Zweig, Die Legende der dritten Taube
שאלה לעיון: האם תוכלו למצוא דימויים באגדה הזאת שמקורם ישירות בלשון הכתוב?
וַיִּיָחֶל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד.