פ' מקץ ב"ה ערב שבת קדש פ' מקץ תשפ"א
ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם
(בר' מב, ט).
רש"י: . . . עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו (ע"א).
רמב"ן: 'וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו' לשון ר"י, ולפי דעתי שהדבר בהפך. כי אמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי ידע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים כי אנחנו ירמוז ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני , וכיון שלא ראה בנימין עמהם חשב זאת התחבולה [בעקבות הדבר הזה חשב יוסף על הפעולה הבאה] שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו כדי לקיים החלום הראשון תחלה. . . ועל כן לא רצה להגיד להם 'אני יוסף אחיכם' ולאמר מהרו ועלו אל אביו וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד ללא ספק, ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני.ולולא כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת (!) איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו, לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת. (דבריו ע"א).
הרב וייטמן מצטט את פירושו שלר' חנן פורת, וכך הוא אומר:
"לא מפני שחשד באביו שמא היה שותף למכירתו, אלא אדרבא, מפני שהיה ברור לו שאחיו הסתירו ממנו את הדבר. אך אם יתגלה יוסף לאביו ולאחיו, יקשה עד מאוד להסתיר את מעשה הפשע, ואז, אף אם לא יגרש יעקב את האחים מביתו בחמת זעם, לא יוכלו הם עצמם להביט בעיני אביהם ובעיני יוסף וייאלצו לעזוב את הבית בבושת פנים. או אז תיפרד החבילה וחזון בית ישראל יתנפץ לרסיסים – כלא היה. במבט לאחור מבין יוסף, כי גם לו חלק במשבר, ודיבוריו המתלהמים, הן בהבאת דיבת אחיו רעה והן בהתרברבותו בחלומותיו, הם שהביאו להתפרצות השנאה כלפיו. על כן מוטלת עליו החובה – כתשובת המשקל לדיבוריו – לתפוס בפלך השתיקה, כרחל אמו אשר שתקה ביום חופת לאה, לבל תבוש אחותה ותגורש מבית יעקב. באותן שנים ארוכות של ניתוק מבית אבא, אין יוסף יודע עדיין אם יזכה לשוב אליו אי-פעם, אך גומר הוא אומר בנפשו כי יהיה אשר יהיה, לא יביא עוד את דיבת אחיו רעה, ולא יביא לקרע בבית ישראל. הוא יוכל לשוב הביתה רק אם יבשילו התנאים אשר יאפשרו לו להשיב את שלום הבית ולא להרסו חלילה" . . .
והוא מסיים:
"כמה גבורה וחסד גנוזים בשתיקה זו, כמה היא גדולה … כמה עלינו ללמוד ממנה בימי מריבת בחירות, צעקות והמולה … אחינו יוסף מה זַכָּה שתיקתך – "ולך דומיה תהילה" (מתוך האתר של ישיבת הר עציון).
הרב שטיינזלץ וגם הרב זקס זצ"ל כל אחד לפי תפיסתו עומד על תפקידו של החלום, והרי דבריהם:
הרב שטיינזלץ:
החלום, כמו הנבואה, דורש מישהו שיביא אותו למימוש, שינסה להתאים את מהלך המציאות אל התוואי של החלום. כאשר יוסף מנסה לעשות זאת בחייו, הוא מחזיק בחלום ואינו מרפה ממנו. ומנסה לבנות מציאות שתהא בת-זוג לחלום. כאשר החלום מגיע למימוש במציאות, אז הוא גומר וסוגר הוויה שלימה – חלום שהיה לממש (דמויות במקרא, עמ' 32).
הרב זקס:
חלימת חלומות נחשבת בדרך כלל לדבר לא-מעשי. טעות: זהו אחד הדברים המעשיים ביותר שישנם. ..
'אם תרצו אין זו אגדה' אמר האיש שאנו חבים לו את הקמת נמדינת ישראל יותר מלכל אדם יחיד אחר. שמעתי פעם מאלי ויזל סיפר נפלא. במשך זמן מה התגוררו הרצל וזיגמונד פרויד באותו רובע בווינה. 'למזלנו' אמר ויזל'הם לא נפגשו. תאר לך מה היה קורה אילו שוחחו. הרצל היה אומר: 'יש לי חלום על אמדינה יהודית'. פרויד היה עונה: 'ספר לי מר הרצל, ממתי אתה חולם את החלום הזה? בוא, שכב על הספה ונעשה פסיכואנליזה'. הרצל היה נרפא מחלומותיו, והדינה היהודית לא הייתה קמה'. לשמחתנו עם ישראל לא נרפא אף פעם מחלומותיו (שיג ושיח, עמ' 109).
בברכת חנוכה שמח וברכת רפואה שלימה לכולם