ב"ה ערב שבת קדש פ' מסעי תשפ"ב
אלה מסעי בני ישראל…
ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם
ויסעו מרעמסס בחדש הראשון… (במדבר לג, א – ג).
וידבר ה' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר.
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כל אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען.
והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם… (במדבר לג, נ – נב).
רש"י:
למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, אלא ארבעים ושתים מסעות, צא מהם ארבעה עשר שכולם היו בשנה ראשונה קודם גזירה כשנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו מרגלים… נמצא שכל שמונה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות… ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו, כיוון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך, וכו' (ע"א).
רמב"ן:
…אחרי נקמת מדין… ואחרי שחילק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות, ונתכוון בזה להודיע חסדיו של הקב"ה עמהם, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממקום למקום תמיד ולא היתה להם מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא ארבעים ושמונה מסעות, כמו שכתב הרב רש"י מדברי רבי משה הדרשן, והוסיף הרב במורה נבוכים תועלת בידיעתם לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאוד כי הניסים והאותות הנעשות היו אמיתיים לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו הדברים בשמועה, ויכזיבם השומע… (ע"א).
הרמב"ם:
…כשאתה רואה בתורה סיפור שאיננו במסגרת המצוות, אתה חושב שזהו סיפור שלא היה הכרח לתארו, או שיש בו משום אריכות או כפילויות… בכלל זה ציון המסעות, שלכאורה נזכר בה מה שאין בו שום תועלת… הצורך בכך גדול מאוד, כי כל הניסים הם ודאיים רק למי שראה אותם, אך בעתיד הופכת הזכרתם לסיפור והשומע עלול לחשוב שהוא שקרי. [ומה היא איפוא מטרת הפירוט?]… הודגש סיפור כל הניסים האלה על ידי ביאור אותם מסעות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא וידעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה (מורה נבוכים חלק ג' פרק נ, מהד' מקבילי).
הנצי"ב:
אלה מסעי וגו' אריכות וכפל לשון שני המקראות הללו הוא משום שהיו המסעות נחלקים: ממצרים עד קדש ברנע היו נוסעים לתכלית ביאה לא"י, והי' התכלית המסע כדי להתקרב לא"י מקדש ברנע שהיה מעשה מרגלים ונגזר שיהיו מתעכבים ארבעים שנה וגם יהיו נודדים ממקום למקום… ואחר כך היו מסעות אלו התכלית היציאה ממקום למקום. ואחר שבאו לקדש שבמדבר צין לארץ אדום החלו להתקרב לא"י לכנוס ולירש, חזר תכלית הנסיעה להיות קרוב לא"י, ע"כ כתב כאן ג' פעמים 'אלה מסעי' וכו' לצבאותם, היינו לתכליתם, כמו שביארנו בס' שמות י"ב נ"א, זהו חלק הראשון וזה היה ראוי להיכתב בספר…
ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם, זהו חלק השני שהעיקר היה היציאה ממקום שישבו וילכו נודדים. וא"כ לא היה ראוי להיכתב אלא משום שהיה על פי ה' או שנכתב על פי ה' לאיזה תכלית נעלם ממנו. ויתגלה לעת קץ ב"ב.
ואלה מסעיהם למוצאיהם זהו חלק השלישי שהיה התכלית המסע כדי שיתקרבו לא"י וזהו תכלית יציאה מארץ מצרים והיינו למוצאיהם (מתוך דבריו ע"א, ותודה לירון שהפנה אותי למקור הזה).
הרב שטיינזלץ:
…דבר אחד שעולה מרוב המפרשים הוא ש'אלה מסעיהם למוצאיהם' איננו קו ישר שהולך במסלול ברור, ויש בכך נפקא מינה לדורות: דרכו של אדם לעולם איננה חלקה וישרה, כשם שגם בדרכם של ישראל ברור שהיו כמה סיבוכים בדרך… כל המסעות שמופיעים בפרשה, כמו גם כל סיפורי התורה מספרים את סיפור החיים של כלל ישראל, וגם של כל פרט בישראל… גם היום אנחנו נמצאים במדבר אך לא במדבר סיני, אלא ב'מדבר העמים'… לכל המסעות הללו, כמו גם לשאר נקודות הציון שבתורה, יש דבר אחד משותף – כל אחד מהם הוא נקודה של מעבר, של עצירה, ושל שינוי… גם אדם פרטי בסופו של דבר עובר את המסעות האלה והולך בדרך הזאת. – 'אלה מסעיהם למוצאיהם' – של כל בני האדם אלא שאנחנו לא יודעים איך קוראים לתחנות… הדרך ממצרים עד ל'ארץ טובה ורחבה' היא ארוכה וקשה, דרך העוברת ב'מדבר העמים', רק בסופה מגיעים לנקודה בה ניתן להבין גם את ה'מוצא' וגם את ה'מסע' . רק אז נקבל את השמעות ואת התוכן, של כל מה שהיה קודם לכן.
הרב שטיינזלץ מראה לנו שגם בחיי העם וגם בחיי הפרט הדרך אף פעם איננה סלולה, אך למרות העליות והירידות שבדרך האתגר הוא לעשות מאמץ כדי המגמה לטווח רחוק יותר נשארת לנגד עינינו…