"איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
פרשתנו מזכירה את נושא הנדרים,ומכאן שהתורה עוסקת כאן בחשיבותו של הדיבור.
הרב זקס מזכיר לנו שאנחנו משתמשים בשפה – "כדי ליצור עתיד סדור מתוך הכאוס של הדחפים והיצרים האנושיים".
הוא ממשיך ומזכיר לנו שהמייחד את האדם איננו רק השימוש בשפה, הרי גם לבעלי חיים יש שפות, לדולפינים יש שפה… (לעומת זאת) המייחד את האדם הוא השימוש בשפה לצורך העתיד דוגמת הבטחה שלנו לגבי התחייבות מסויימת בעתיד.
ומכאן חשיבותו של הדיבור. הדיבור מבוסס על אימון. אנחנו עושים מה שאנחנו אומרים שנעשה. כשאנחנו נודרים, נשבעים או מבטיחים אנחנו כובלים בכך את עצמנו. ולכן הדיבור שלנו יוצר לעיתים התחייבות לקראת הקב"ה או – בחיי היומיום – התחייבות לגבי מישהו אחר.
יהי רצון שנזכה לקיים את מוצא פינו.