ב"ה ערב שבת קדש פ' לך לך תשפ"ג
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (בראשית יב, ב).
רש"י:
ואעשך לגוי גדול – זה שאומרים א-להי אברהם, 'ואברכך' – זה שאומרים 'א-להי יצחק'
ואגדלה שמך – זה שאומרים א-להי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולם? תלמוד לומר:
'והיה ברכה' – בך חותמין ולא בהם.
הרב ליכטנשטיין זצ"ל במסגרת אחד משיעוריו לפרשת לך לך משתף אותנו במסתורין סביב דמותו של אברהם אבינו, וכך הוא כותב:
ראשונים ואחרונים כאחד עמדו על הופעתו של אברהם על במת ההיסטוריה ללא כל תארים מקדימים, איננו יודעים דבר על שנות חייו הראשונות. לא על צדקותו, לא על פועלו, לא על מעשיו ולא על אישיותו. כביכול, עולה הוא מאי-שם באורח פתע, והקדוש ברוך הוא מיד נגלה אליו ומבטיחו: 'ואעשך לגוי גדול'.
בהמשך דבריו הרב ליכטנשטיין מזכיר את הרקע ממנו אברהם אבינו בא, וכך הוא כותב:
דומה שהופעה פתאומית זו של אברהם מאפיינת את אישיותו. דמותו של אברהם נראית לנו כצומחת יש מאין. בחינת שורשי צמיחתו של אברהם אבינו, בית גידולו והנוף שממנו עלה, מותירה אותנו מופתעים, משתוממים ומשתאים. החברה כולה – ובית אביו של אברהם בכלל זה – שקועים עמוק בעולם של אלילים, פסילים ואיקונות של עבודה זרה. כיצד זה צומח משם אדם הזוכה לקרבת א-לוקים כה גבוהות?
אין ספק שקשה לנו היום לנסות ולתאר מה היה הרקע האישי של אברהם אבינו והרב מעיר על כך:
בין אם נלך בדרכו של בעל המדרש שלפיו "בן שלוש הכיר אברהם את בוראו" ובין אם נקבל את הדעה שבן ארבעים שנה היה, הרי שתופעה זו -יוצאת מן הכלל היא בהיותה יצירה של "יש מאין".
מדעי החברה בימינו מבוססים על עקרון הסיבתיות: כל תופעה – יש לה סיבתה שלה. בכל מאורע נוטים לראות סיבה ומסובב. אברהם אבינו מוכיח לנו שתיתכן גם מציאות אחרת…
וכאן, במהלך הדברים, הרב ליכטנשטיין מפתיע בשעה שהוא מציע אתגר מיוחד המופנה למעשה לכל אחד מאיתנו מאיתנו:
אברהם אבינו מהווה אתגר עבור כולנו. הרמב"ם כותב שאדם צריך לשאוף ולומר תמיד "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעק " גם אם אין הוא מסוגל להגיע למעלות הרוחניות שאליהן הגיע אברהם. על האדם לשאוף לכך, ולאמץ, לכל הפחות, את דרכו המיוחדת בעבודת ה'.
ומכאן מסקנתו המפתיעה של הרב ליכטנשטיין כשהוא בעצם פונה אשית לכל אחד מאיתנו:
אברהם מוכיח כי ניתן להשתחרר מלחצי החברה והמשפחה ולשחות נגד הזרם – ולעשות זאת בעצמה רבה. אותו גרגר קטן, שפרץ לשעה את מסגרת המשפחה והחברה שבה חי, הפך לאביה של אומה שלמה.
זוהי דמותו של אברהם, הם בשלהם – והוא בשלו. 'אברהם העברי' – שכל העלם כולו מעבר לזה – והוא מן עבר השני. אבי האומה מלמד אותנו כי יש ביד האדם – ארם רק ירצה בכך – לכבוש לעצמו דרך משלו, לפלס לעצמו נתיב, לסלול לעצמו זרם משלו. דמות זו מהווה עבורנו אתגר עצום, ומציבה לפנינו תביעה רבתי. עם זאת, מהווה היא גם מקור נחמה. גם בשעה שאדם נתפס לייאוש לנוכח הזרמים הסוחפים, הגועשים ורועשים למולו, יודע הוא כי יוכל להם, אך אם ירצה לפעול נגד זרמי סחף אלה. אפשר שלא יעלה בידו להוליד אומה חדשה – "בך חותמין – ולא בהם " – אבל כוחותיו יהיו עמו במאבקו מול החברה (מתוך אתר ישיבת הר עציון).
דומה שיש כאן מסר מיוחד המופנה לכל אחד מאתנו.